החזקת יתרות מטבע החוץ של המדינה וניהולן

סעיף 4(2) לחוק קובע כי אחד מתפקידיו של בנק ישראל הוא "להחזיק את יתרות מטבע החוץ של המדינה ולנהלן".
היתרות משמשות לשתי מטרות:
(1) שימושים אפשריים ביתרות, דהיינו האפשרות למכור אותן (תמורת שקלים) או להלוות אותן; השימוש העיקרי הוא מכירת מטבע חוץ לממשלה לצורך שירות חובותיה.
(2) תועלות למשק, הנובעות מעצם העובדה שיש למדינת ישראל יתרות מטבע חוץ בהיקף מסוים, כגון הקטנת ההסתברות למשבר בשוק מטבע החוץ בישראל ושיפור מעמד ישראל בסביבה הפיננסית הבין-לאומית. תפקידים אלה של היתרות משמשים בסיס הן לקביעת רמתן הרצויה והן להגדרת מדיניות ההשקעה שלפיה מנוהל תיק היתרות בידי חטיבת השווקים.

בניהול היתרות נוקט בנק ישראל, בדומה לבנקים מרכזיים אחרים, גישה זהירה, המכוונת לשלושה יעדים:  

  • שמירה על ערכן של היתרות במונחי השימושים שלהן; 
  • ניהול היתרות ברמה גבוהה של נזילות; 
  • השגת תשואה נאותה על תיק היתרות, בכפיפות לשני היעדים הראשונים.  

 
לפיכך מושקעות היתרות בעיקר בנכסים סחירים בעלי אופק השקעה ממוצע קצר יחסית ובהרכב מטבעי התואם את הרכב השימושים הצפויים בהן. היתרות מושקעות בשווקים הפיננסיים בחו"ל, בפיקדונות בבנקים בחו"ל, באיגרות חוב של ממשלות זרות ובמכשירים פיננסיים אחרים, בכפיפות לחוק בנק ישראל. בהחלטות ההשקעה ובקביעת השינויים בהרכב הנכסים מסתייעת החטיבה במעקב שוטף אחר ההתפתחויות בשווקים הפיננסיים בחו"ל.