דוח האינפלציה למחצית הראשונה של שנת 2001

 
דו"ח האינפלציה למחצית הראשונה של שנת 2001
נגיד בנק ישראל ד"ר דוד קליין הגיש היום לממשלה, לכנסת ולציבור את דו"ח האינפלציה למחצית הראשונה של שנת 2001, זאת במסגרת המעקב התקופתי אחר התפתחות האינפלציה והעמידה ביעדי האינפלציה שקובעת הממשלה, כדי להגביר את השקיפות של המדיניות המוניטרית. השקיפות של ניהול המדיניות במקרו-כלכלית, פיסקלית ומוניטרית, הינה מרכיב חשוב בהגדלת הוודאות הדרושה למשקיעים זרים בהשקעותיהם בארץ, וכן לתושבי ישראל הפעילים בשווקים הפיננסים בארץ ובחו"ל. הדו"ח הוכן במסגרת הפורום המוניטרי הבכיר בראשות הנגיד, הכולל א המחלקה המוניטרית, מחלקת המחקר, מחלקת מטבע חוץ ומחלקת פיקוח על מט"ח.
מדו"ח האינפלציה למחצית הראשונה עולות הנקודות הבאות:
*במחצית הראשונה של שנת 2001 עלה מדד המחירים לצרכן ב-1.1 אחוזים, וההערכות עתה הן כי המדד יעלה ב- 2- 2.5 אחוזים במהלך 2001 כולה, בקרבת גבולות התחתון של טווח היעד לשנה זו (2.5- 3.5 אחוזים), ובתוך היעד שהוגדר כיציבות מחירים לטווח ארוך.
*המדיניות המוניטרית פעלה בתקופה הנסקרת על רקע זעזועים מחוץ ומבית: משברים בשוקי ההון בעולם ובפרט בנאסד"ק, האטה עולמית והחמרת המצב הביטחוני בארץ. אלה הובילו להאטה במשק הישראלי, לאחר קצבי צמיחה גבוהים מהרביע השני של שנת 1999 ועד לרביע השלישי של שנת 2000. להאטה זו, המשקפת בעיקר האטה בביקושים, השפעה ממתנת על עליית המחירים, לצד הגדלה של אי-הודאות והפוטנציאל לפגיעות פיננסית.
*שער השקל ביחס לדולר פוחת בשיעור של כ-3 אחוזים במהלך התקופה הנסקרת, לעומת ייסוף במהלך שנת 2000. בשער החליפין ביחס לסל המטבעות הסתמנה יציבות, והוא התמקם במרחק של 1 – 2 נקודות אחוז מהגבול התחתון של רצועות הניוד. יציבות זו בשוק מטבע החוץ בולטת במיוחד על רקע אי השקט הביטחוני ואי היציבות בשוקי ההון בחו"ל, שהיו עלולים להביא לעליה בקצב הפיחותים.
*מתוך כוונה לעמוד ביעד האינפלציה שנקבע ומההערכה שהאינפלציה החזויה (בריבית ששררה בעת ההחלטה) נמוכה מיעד האינפלציה לשנת 2001, הפחית בנק ישראל את הריבית בהדרגה ובהתמדה ב-1.4 נקודות האחוז במצטבר במהלך המחצית הראשונה של 2001, ובעוד 0.5 נקודות האחוז מאז. הריבית הגיעה בסוף יולי 2001, לרמה של 6.3 אחוזים, וכך התקבלה הפחתה מצטברת של 7.2 נקודות אחוז מראשית 1999 ועד היום. ירידה זו בריבית בנק ישראל פעלה בתקופה הנסקרת לירידה בריבית הריאלית ולתמיכה בפעילות במשק.
*קצב הפחתת הריבית שהפעיל בנק ישראל הושפע מהצורך לשמור על היציבות הפיננסית, ובפרט נוכח (א) האפשרות שהירידה החדה בגיוסי ההון בחו"ל של חברות ישראליות תביא להתגברות קצב הפיחותים; (ב) אי הודאות, במשך כל התקופה הנסקרת, באשר למדיניות הפיסקלית הצפויה של הממשלה ובאשר לנחישותה לעמוד ביעד הגירעון שנקבע לשנה זו לשנתיים הבאות; (ג) השלכת המצב הביטחוני. על רקע גורמים אלה התגבשה הערכה שהפחתות ריבית חדות עלולות לפגוע ביציבות הפיננסית, לסכן את השגת יעדי האינפלציה לשנים הבאות ולחייב, בהמשך, לשוב ולהעלות את הריבית, דבר שהיה פוגע באמינות של המדיניות.
*בבנק ישראל מציינים, כי התקרבות שער החליפין אל גבולה התחתון של רצועת הניוד למרות הפיחות ביחס לדולר, שהושפעה בין השאר מהיחלשות האירו, העלתה שוב, במלוא חריפותה את בעיית חוסר העקביות של רצועת הניוד עם משטר יעדי האינפלציה, ובפרט בעת ההתכנסות ליציבות מחירים וכאשר מתרחש יבוא הון לטווח ארוך שאינו  נובע מפערי הריביות לטווח קצר. גורם V, כמו גם המגבלה הכמותית על האפשרות להנפיק מק"מ, כופים על המשק ריבית גבוהה יותר לצורך שמירה על יציבות המחירים, מונעים את פיתוחו של שוק הכספים וצמצום המרווח הבנקאי, ופוגעים בחוסנו של שוק המט"ח על רקע הצורך לתפקד בתנאים משתנים.
*החריגה המסתמנת בגירעון הפיסקלי מהתקרה שנקבעה לו לשנת 2001, שתתבטא גם בעלייה משמעותית במשקל ההוצאה הממשלתית בתוצר ובחוב הציבורי, בניגוד למדיניות המוצהרת למגמת הירידה בהם בשנים האחרונות, מהווה נקודת מוצא בעייתית לתקציב לשנת 2002. כמו כן, חוסר הבהירות לגבי מידת הסטייה מתקרת הגירעון התקציבי לשנה זו, ועוד יותר מכך לגבי החזרה לתוואי הגירעון התקציבי שנקבע לשנים הבאות במסגרת ההתכנסות לסטנדרטים הבין- לאומיים, לעכב את ההשקעות ואת צמיחת המשק, לפגוע ביציבות המחירים בעתיד, ולחייב התאמות במדיניות המוניטרית כדי לשמר את היציבות.