הריבית על פקדונות במטח ועלות האשראי במטח בישראל 1998-2002

19/11/2002
הריבית על פיקדונות במט"ח ועלות האשראי במט"ח בישראל 1998-2002
למאמר המלא - לחץ כאן
בנק ישראל פרסם היום מאמר שנכתב ע"י הכלכלנים יחיאל רחבי ומארק יוחאי ממחלקת הפיקוח על מטבע חוץ, הבוחן את התפתחות הריביות על הפיקדונות השונים במטבע חוץ בבנקים בישראל ועל האשראי במט"ח, בפרספקטיבה ארוכת טווח.
שני ממצאים עיקריים במאמר:
1. הפער הממוצע המשוקלל שבין ממוצע הריביות על הפיקדונות השונים במטבע חוץ בבנקים בישראל לבין הריבית הבינלאומית למפקידים (ליביד) ירד מכ- 0.8% בשנים 1998 ו- 1999 עד לכ0.4% בממוצע במחצית הראשונה של 2002. כמו כן ניכר צמצום בין הריביות על הפיקדונות למפקידים שונים במטבע חוץ. תהליכים אלה משקפים את האינטגרציה הגוברת של המשק עם חו"ל בתחום הפיננסי ואת ביטול הסגמנטציה בין הסקטורים המפקידים.
2. הפער בין הריבית על האשראי במט"ח והריבית הבינלאומית ללווים (לייבור) ירד מרמה של 1.2% בתחילת 1998 ל- 0.9% בשנת 2000, ועלה שוב לרמה של 1.2% בשנת 2002. העלייה בפער זה בתקופה האחרונה משקפת גידול בסיכון המיוחס למשק הישראלי וכתוצאה מכך ייקור מקורות המט"ח של הבנקים ושל הלווים במשק.
בבנק ישראל מסבירים, כי ברקע ההתפתחות בשערי הריבית על הפיקדונות במט"ח ובעלות האשראי עומדים מספר תהליכים:
החל בשנת 1998, כתוצאה מביצוע שלב נוסף בליברליזציה במטבע חוץ, גדלה פתיחות המשק לתנועות הון חופשיות. תהליך הלמידה וההטמעה של האפשרויות הגלומות בליברליזציה התרחש בהדרגה בקרב השחקנים השונים. תהליך זה השתקף בהרחבה הדרגתית של הפעילות הפיננסית של תושבי ישראל מול חו"ל בתחומים כגון גיוס הון של הסקטור הפרטי באמצעות הנפקת ניירת ערך בחו"ל, הפקדות מטבע חוץ בחו"ל, ועוד.
הבנקים הישראליים נחשפו לתחרות גוברת מצד מוסדות פיננסיים זרים שפתחו סניפים ונציגויות בישראל, ונאלצו להתמודד עם מציאות חדשה בה בפני חברות ישראליות ויחידים עומדות החלופות של הפקדות בבנקים בחו"ל ובפני חלקם אף אפשרות נטילת אשראי במטבע חוץ מחו"ל (לרבות באמצעות הנפקת אג"ח).
ההרעה במצב המשק, כתוצאה מהאירועים הביטחוניים ומהמיתון בארה"ב, השתקפו בגידול בריבית שנדרשו לשלם לווים ישראלים עם העלייה בסיכון המיוחס לישראל ולמערכת הבנקאות, בעיקר מסוף שנת 2000.