דוח אינפלציה מס. 13 - המחצית השנייה של 2003

28.01.04

דוח אינפלציה מס. 13 - המחצית השנייה של 2003

 

נגיד  בנק ישראל ד"ר דוד קליין, הגיש היום לממשלה, לכנסת ולציבור הרחב את דו"ח האינפלציה למחצית השנייה של 2003, במסגרת המעקב התקופתי אחר התפתחות האינפלציה והעמידה ביעד האינפלציה שקבעה הממשלה, כדי להגביר את השקיפות של המדיניות.

מדו"ח האינפלציה עולות הנקודות הבאות:

מדד המחירים לצרכן ירד במחצית השנייה של 2003 ב-1.4 אחוזים, ומתחילת השנה - ב-1.9 אחוזים, שיעור נמוך מהיעד הרב-שנתי של יציבות מחירים (עלייה של 1 עד 3 אחוזים). 

×

על אף ירידת המחירים במהלך השנה, היו הצפיות  לאינפלציה לשנה משוק ההון בתוך תחום היעד כמעט בכל השנה, ואילו הערכות החזאים הפרטיים לשנה קדימה ול-2004 היו קרובות למרכז תחום היעד.

×

הירידה  במדד בלטה ברביע השני והשלישי של השנה והושפעה בעיקר מהייסוף הניכרשלהשקל ביחס לדולר מפברואר עד תחילת יולי ומהמיתון בפעילות הריאלית. אמנם ב-2003, בעיקר במחציתה השנייה, החלה התאוששות בפעילות הריאלית, והתוצר עלה ב-1.2 אחוזים לאחר שנתיים של התכווצות - אולם פער התוצר נשאר שלילי ברמה גבוהה, ולחץ למיתון עליות המחירים ואף לירידתם.

×

הייסוף בשער החליפין נבע מהירידה הניכרת באי-הוודאות ובפרמיית הסיכון של המדינה, לצד פערי הריבית הגבוהים יחסית בין השקל לדולר והיחלשותו של הדולר בשוקי העולם. ירידת אי-הוודאות החלה לקראת סוף הרביע הראשון של השנה, על רקע הסיום המהיר של המערכה הצבאית בעיראק, עליית האמינות של המדיניות הפיסקלית, אישור תכנית הערבויות על ידי הממשל האמריקאי וההיערכות לחידוש התהליך המדיני (ה"הודנה"). 

×

ירידת המחירים במהלך חודשי הייסוף התמקדה ברכיב הדיור והושפעה בעיקר ממשקלם הגבוה של מחירי הדיור במדד ומהקשר ההדוק בין התפתחותם לשינויים בשער החליפין. ביולי התהפכה מגמת הייסוף בשער החליפין לפיחות מתון,  ומאז נפרסו ירידות המחירים כמעט על כל רכיבי המדד.

×

גם המדיניות המוניטרית תרמה להתפתחות הממותנת של המחירים דרך השפעתה על הביקושים ועל הציפיות לאינפלציה וכן על רקע פערי הריבית הגבוהים יחסית בין השקל למטבעות חו"ל במחצית הראשונה של השנה. הפחתה רציפה של הריבית התאפשרה רק מהרביע השני של 2003, עם ההכרה כי הירידה באי-הוודאות אינה תופעה חולפת, אולם על רקע הנסיבות שהביאו להעלאת הריבית החדה באמצע 2002, היה חשוב להתחיל בהפחתות מתונות של הריבית ולראות אם המגמות החיוביות יתמידו.

×

עם התמשכות המגמות החיוביות בשווקים הפיננסיים, ועל רקע  התפתחות המחירים  הממותנת מאוד החל מהרביע השני של השנה, האיץ בנק ישראל את קצב הפחתת הריבית. במחצית השנייה של השנה  הופחתה הריבית בכל חודש  בשיעורים שבין 0.4 עד 0.5 אחוזים, ובסך הכול במהלך המחצית - בשיעור מצטבר של 2.8 אחוזים, ומתחילת השנה - ב-3.9 אחוזים. בתהליך זה ירדה גם הריבית הריאלית לטווח קצר מ-7.2 אחוזים בסוף 2002 ל-4.1 אחוזים בראשית 2004, ובכך תרמה לחידוש תהליך הצמיחה של המשק.

×

הפחתות הריבית נמשכו גם בראשית 2004 ושיעור הריבית הגיע בסוף ינואר 2004 ל-4.5 אחוזים. פערי הריבית בין השקל לדולר, על פי הריביות של הבנקים המרכזיים, הצטמצמו במידה ניכרת מ-7.85 אחוזים בסוף 2002 ל-3.5 אחוזים בראשית 2004.

×

בנק ישראל נמנע מהגברת הקצב של הפחתת הריבית, מתוך הערכה כי הפחתות מהירות יותר ייצרו צמצום מהיר מדי בפערי הריבית, ובכך ילבו התאמות מהירות בתיק הנכסים, שעלולות לערער את היציבות הפיננסית. על כך נוסף החשש כי הפחתות ריבית מהירות יותר ישובו ויעוררו בציבור ספק לגבי נחישותו של בנק ישראל לדבוק במדיניות של יציבות מחירים לאורך זמן.

×

התפתחות שער החליפין של השקל ביחס לדולר במהלך השנה הושפעה במידה ניכרת מפעילותם של תושבי חוץ במכשירים פיננסיים קצרי טווח מול השקל. פעילות זו הושפעה הן ממגמות כלל עולמיות  והן מירידת הסיכון של המשק, וזאת במקביל להצטמצמות פערי הריבית בין השקל למטבעות אחרים.

×

מהתפתחות המחירים ב-2003 ומהשוואתה לזו של 2002 ניתן ללמוד מספר לקחים חשובים לניהול המדיניות המקרו-כלכלית:

כאשר הממשלה פועלת בצורה אמינה לשינוי תמהיל המדיניות המקרו-כלכלית באמצעות צמצום הוצאותיה, ניתן להקל את הרסן המוניטרי בקצב מהיר יחסית, מבלי שתפגע היציבות הפיננסית.

×

על אף שהמשק הישראלי עבר תהליך דיסאינפלציוני ממושך, ולמרות שבחמש השנים האחרונות שררו במשק שיעורי אינפלציה נמוכים מאד (למעט תקופה חריגה במחצית הראשונה של 2002) קיימים עדיין במשק מנגנוני הצמדה חזקים לדולר ולמדד. מנגנונים אלה מגבירים את תנודתיות האינפלציה ומעצימים את ההשפעות של זעזועים בשער או במדד –  גם אם היו זמניות –  על המחירים.

×

על רקע מנגנוני ההצמדה האמורים לעיל ומתוך הניסיון מאירועים בעשור האחרון בהם הפחתת ריבית בשיעורים חדים הובילה להתפרצות אינפלציונית ולפגיעה באמינות המדיניות –  נמנע בנק ישראל משינויים חדים כלפי מטה בריבית, שכן שינויים כאלה עלולים לעורר תגובות חריפות של הציבור ומחייבים, בסופו של דבר, העלאות חדות בריבית ושמירה על ריבית ריאלית גבוהה במשך תקופה ארוכה יחסית. משום כך אין לכבול את המדיניות לשמירה על יציבות מחירים לסד קלנדרי, אלא לקיים אותה בצורה אמינה לאורך זמן.

×