מתוך דוח בנק ישראל: שוק ניירות הערך

22.03.04

מתוך דו"ח בנק ישראל: שוק ניירות הערך

רצ"ב קטע מתוך הסקירה השנתית של המחלקה המוניטרית בבנק ישראל שיתפרסם עם דו"ח בנק ישראל ביום 30.03.04, לפרסום

תיבה ד'-1 : מסחור כלי מדיניות הריבית

בפברואר 2002 הוסרה התקרה שהגבילה את הכמות המותרת להנפקת המק"ם1. מאז ועד סוף 2003 עלתה יתרת המק"ם הממוצעת בכ-22 מיליארדי ש"ח ויתרת הפיקדונות של הבנקים בבנק ישראל ירדה בכ-12 מיליארדים (דיאגרמה ד'-2).  תהליך הדרגתי זה של החלפה של פיקדונות הבנקים בבנק ישראל - שאינם סחירים ומותרים רק לבנקים - במק"ם, הנסחר בשוק ההון על ידי כלל הציבור, מגביר את  יכולתם של קובעי המדיניות המוניטרית לשמור על יציבות מחירים תוך שינויים קטנים יחסית בריבית.

 ככלל, השלכות צעד זה של מסחור כלי המדיניות המוניטרית דומות לאלו של תהליך מסחור החוב הממשלתי – שהחל באמצע שנות השמונים עם הפסקת הנפקתן של איגרות החוב לקופות הגמל, ומאוחר יותר לתכניות החדשות לביטוח חיים, ונמשך לאחרונה, עם הצמצום המשמעותי בהנפקתן לקרנות הפנסיה. כשם שמסחור החוב הממשלתי תורם להיווצרות תשתית לפיתוח שוק איגרות החוב, כך מסחור כלי ניהול המדיניות המוניטרית תורם להיווצרות התשתית החיונית לפיתוח שוק הכספים. לתהליכים אלו יש יתרונות גם מבחינת המדיניות: מסחור החוב מאפשר לקובעי המדיניות של ניהול החוב הממשלתי לקבל מהשוק ברציפות, למשל באמצעות התשואות על איגרות החוב, איתותים לגבי הדרך שבה השוק תופס את המדיניות, ובכלל זה את יכולתה של הממשלה להתמיד במדיניותה. באופן דומה, מסחור כלי המדיניות המוניטרית מאפשר לקובעיה לקבל מהשוק היזון חוזר תמידי לגבי מדיניותם. אינדיקטור חשוב לדרך שבה השוק תופס את מדיניות הריבית הוא הפער בין תשואת המק"ם לריבית בנק ישראל. כך, אם התשואה-לפדיון על המק"ם שונה מהותית מריבית בנק ישראל, ניתן לראות בכך איתות מהשוק שבנק ישראל לא יוכל להתמיד במדיניות הריבית הנוכחית ולשמור על יציבות המחירים גם יחד. לדוגמה, במחצית הראשונה של שנת 2002 הייתה תשואת המק"ם גבוהה מריבית בנק ישראל, וזו אכן הועלתה בסופו של דבר. לעומת זאת במחצית השנייה של אותה שנה ובשנת 2003 כולה הייתה תשואת המק"ם נמוכה מריבית בנק ישראל, במקביל לתהליך הפחתת הריבית (דיאגרמה ד'-3).

 

 

 

 

1התקרה המותרת להנפקת מק"ם נקבעה בשנת 1995 בסכום של 15.5 מיליארדי ש"ח, והתעדכנה אחת לחצי שנה בהתאם לשינוי המצטבר במדד המחירים לצרכן, או לשינוי המצטבר באמצעי התשלום, הגבוה מביניהם. תקרה זו בוטלה סופית בחודש פברואר 2002. (ראו תיבה ד'-1 בחוברת של המחלקה המוניטרית בדוח בנק ישראל לשנת 2001.)