דוח המפקח על הבנקים לשנת 2003

3.11.2004
 
דו"ח המפקח על הבנקים לשנת 2003
 
 
עיקרי הדו"ח הם כדלקמן:  
   
בשנת 2003 חל שיפור בביצועיה של מערכת הבנקאות הישראלית, בחוסנה וביציבותה הפיננסית בהשוואה לשנים הקשות שפקדו את המערכת ב-2001 ו-2002. השיפור בביצועי מערכת הבנקאות התבטא בעלייה חדה בתשואה להון ובהלימות ההון. בתשואה להון של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות חל גידול חד מ-2.8% ב-2002 ל-8.4% ב-2003. בהלימות ההון חלה ב-2003 עלייה של כ-0.4 נקודת האחוז וזו הסתכמה בכ-10.3% בסופה.  
סיכוני האשראי במערכת הבנקאות ב-2003 נותרו גבוהים וזאת, על אף השיפור שנרשם במצב הכלכלי במשק. משקל האשראי הבעייתי בסך האשראי לציבור עלה בשנת 2003 והסתכם בכ-10.5% בסופה לעומת 10.1% ב-2002; משקל האשראי שאינו נושא הכנסה בסך האשראי לציבור שמר על ערכים גבוהים ודומים לאלה של 2002 והסתכם בכ-2.6%. ריכוזיות האשראי לפי לווים ולפי קבוצת לווים ירדה קלות, אולם תיק האשראי של הבנקים עדיין מאופיין בריכוזיות גבוהה.  
חלק ניכר מהעלייה שחלה ברווחי הבנקים ב-2003 הנה תוצאה של גורמים חיצוניים למערכת הבנקאות בעלי מאפיינים מחזוריים. כך למשל, ההתאוששות בשוק ההון השפיעה באופן חיובי על הכנסות הבנקים מעמלות והירידה בשיעורי הריבית במשק תרמה לרווחים ממכירת אג"ח ולעלייה בערכם של תיקי האג"ח של הבנקים. זאת, לצד ירידה חדה בהפרשות לחובות מסופקים (בסך של כ-1.2 מיליארד ש"ח בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות) לאחר שנתיים רצופות של עליות חסרות תקדים.  
בשנת 2003 נרשם שיפור בהלימות ההון של הבנקים בישראל אשר נבע מהגידול החד ברווחי הקבוצות, מהירידה ביתרת האשראי הבנקאי לציבור, וממדיניות מוצהרת של הנהלות הבנקים, בעידוד המפקח על הבנקים, להגדלת הלימות הונם. עם זאת, חשוב לזכור שיחס ההון לרכיבי הסיכון במערכת הבנקאות בישראל (10.3%) גבוה ב- 1.3 נקודות האחוז בלבד מיחס ההון המזערי הנדרש בישראל (9%), בעוד שברוב המערכות הבנקאיות בעולם יחס ההון לרכיבי הסיכון עומד על כ-11% ויחס ההון המזערי במדינות אלה עומד על 8%.  
בשנת 2003 חל שיפור לעומת 2001 ו-2002, במדד "חוסן" לבחינת איתנותם וחוסנם הפיננסי של הבנקים בישראל. זאת, על רקע השיפור בביצועי הבנקים. מדד זה פותח לראשונה השנה בישראל ע"י הפיקוח על הבנקים.  
 בשנת 2003 עלה גם היחס "ערך שוק לערך בספרים" של מניות הבנקים הנסחרות בבורסה לני"ע בת"א. יחס זה עבור כלל הבנקים שמניותיהם נסחרות בבורסה עמד על 0.87 בדצמבר 2003 בהשוואה ל-0.74 בדצמבר 2002.  
בשנת 2003 נרשם שיפור בתשואה המותאמת לסיכון בכל אחת מחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות. זאת, על רקע העלייה ברווחים ובתשואה להון של הבנקים, לצד יציבות מסוימת בסיכונים הבנקאיים (ובעיקר סיכוני האשראי).  
בשנת 2003 חלה עלייה באיום התחרותי על מערכת הבנקאות מגורמים חוץ בנקאיים, אם כי, עדיין רמת הריכוזיות במערכת הבנקאות גבוהה יחסית, גם בהשוואה בינלאומית. דבר זה התבטא בעליית משקל תחליפי האשראי (בעיקר הנפקות בשוק ההון) בסך האשראי ותחליפיו ובהגדלת משקל השקעות הפרטים בני"ע מסוגים שונים בסך נכסי הציבור. הריכוזיות הגבוהה יחסית של הבנקים מתבטאת גם בתחומים שאינם בנקאיים קלאסיים: כמו, ניהול ישיר ועקיף של קופות גמל וקרנות נאמנות, והיקף פעילות המסחר של הבנקים בני"ע עבור לקוחותיהם. כך, חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות מרכזות כ-54% מהיקף המסחר במניות והמירים, כ-63% במסחר באג"ח, וכ-48% בשוק הנגזרים, ומשקל הנכסים המנוהלים באמצעות הקבוצות הבנקאיות הגדולות בסך הנכסים של קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהווים כ-89% וכ-75% בהתאמה.  
בשנים 2001 עד 2003 חלו, בעידוד הפיקוח על הבנקים, שינויים מבניים במערכת הבנקאות בישראל שכללו מיזוגים ורכישות, בעיקר בין בנקים קטנים לבין בנקים גדולים, וסגירתם, בתיאום עם הפיקוח על הבנקים, של מספר בנקים קטנים. כל אלה, כתוצאה ישירה של מספר גורמים, ביניהם: ניצול טוב יותר של יתרונות לגודל ולמגוון, תכיפות השינויים בטכנולגיה הבנקאית המתקדמת, היישום הצפוי של "באזל 2" ובעיות בסיסיות בניהולם של הבנקים הקטנים. שינויים אלה לא השפיעו באופן מהותי על הריכוזיות והתחרותיות במערכת, נוכח תרומתם הנמוכה מלכתחילה של בנקים אלה לתחרות.  
למרות ירידה של כ-1,135 משרות בשנת 2003 בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות, חל גידול בהוצאות השכר הישירות (ללא הוצאות בגין פרישה). כתוצאה מכך נרשמה עלייה בשיעור של 9% בהוצאה למשרה. העלייה בהוצאות השכר הישירות נבעה בעיקר מגידול בהיקף המענקים ששולמו לעובדים עקב השיפור ברווחיות, מתשלום תוספת יוקר עבור שחיקות שהיו בשנה הקודמת, ומעליית שכר ריאלית בהשוואה לשחיקה ריאלית בשכר ב-2002 (עקב השפעת האינפלציה השלילית ב-2003 בהשוואה לאינפלציה גבוהה יחסית ב-2002).  
בשנת 2003 ירדה הנגישות של הלקוחות לשירותים הבנקאיים המסורתיים, בעקבות המשך הירידה במספר הסניפים, וצמצום ימי הפעלתם של הסניפים הנותרים. זאת במקביל לגידול בעתירות השימוש באפיקי הבנקאות הישירה, ובמיוחד באינטרנט. בסוף 2003 מספר הסניפים הכולל במערכת הבנקאות (כולל בנקים למשכנתאות) הסתכם ב-1,040 לעומת 1,072 סניפים ב-2002, פועל יוצא של ירידה במספר הסניפים של הבנקים המסחריים מ-990 סניפים ב-2002 ל-960 סניפים ב-2003. זאת, כחלק ממגמה המאפיינת מדינות מפותחות בעולם. במקביל, צימצמו הבנקים את ימי הפעילות של הסניפים הנותרים, וחלק מסניפיהם פתוחים לציבור רק 5 ימים בשבוע. הירידה במספר הסניפים והשינויים בימי הפתיחה והסגירה משקפים נקיטה של צעדי התייעלות ע"י הבנקים, אך גם באים על רקע ירידה בביקוש הלקוחות לבצע את פעילותם השוטפת בביקור בסניפים.  
בשנת 2003 נמשכה מגמת העלייה במספר הלקוחות המשתמשים בשירותים הבנקאיים עתירי הטכנולוגיה. מספר הלקוחות הפרטיים והעסקיים המשתמשים באינטרנט עלה בכ- 32% בהשוואה לשנת 2002 והסתכם ב-898 אלף בממוצע חודשי לרביע האחרון של השנה. מספר הפניות לקבלת מידע בנקאי באמצעות האינטרנט למעלה מהוכפל ומספרם הגיע לכ-33 מיליון פניות ברביע האחרון של 2003. במקביל חלה עלייה בביצוע פעולות באמצעות האינטרנט. בהשוואה לנתוני שנת 2002 חלה עליה של כ-30% בביצוע הפקדות/ משיכות של פיקדונות שקליים והוכפל מספר העיסקאות של קנייה ומכירה של ניירות ערך.