מחקר חדש בבנק ישראל: התחרותיות בענף הבנקאות: היבטים תיאורטיים וראיות אמפיריות מישראל ומחו"ל

10.5.2005
 
מחקר חדש בבנק ישראל: "התחרותיות בענף הבנקאות: היבטים תיאורטיים וראיות אמפיריות מישראל ומחו"ל."
 
הדעות המובעות במחקר זה אינן משקפות בהכרח את עמדת בנק ישראל
 

מסקנת המחקר בנושא התחרותיות בענף הבנקאות בישראל אשר נכתב ע"י פרופ' דוד רוטנברג, סגן המפקח על הבנקים והממונה על המחקר בפיקוח על הבנקים היא כי מידת התחרותיות בישראל כיום הנה נמוכה יחסית הן בהשוואה למה שהיה מקובל בישראל עד לאמצע שנות ה-90 - התחרות הורעה בשנים האחרונות- והן בהשוואה בינלאומית למערכות בנקאות זרות כולל מדינות בנות השוואה לנו.
 
במחקר נמצא כי קיימות שתי נקודות תורפה בתחום התחרותיות בבנקאות הישראלית:
הריכוזיות של המערכת הינה גבוהה מאוד, וזו כשלעצמה מגדילה את "כוח השוק" שהבנקים מפעילים על לקוחותיהם (בעיקר משקי הבית). תוצאה זו הלכה והתעצמה בשנים האחרונות. למעשה המערכת הבנקאית בארץ נשלטת בידי שני הבנקים הגדולים בישראל. גם בהשוואה בינלאומית נמצא כי הריכוזיות בישראל היא מן הגבוהות בעולם. א.
העדר תנאים מתאימים ליצירת איום תחרותי ראוי על המערכת הבנקאית מגופים פיננסים חוץ בנקאיים בישראל ובחו"ל כגון, חברות ביטוח, בנקים להשקעות ושוק הון מפותח היכולים להציע מגוון מוצרים פיננסיים שישמשו תחליף לאלה המוצעים ע"י הבנקים. ב.    
בעוד שבחו"ל, מערכות בנקאות מסוימות התאפיינו בתחרותיות גבוהה למרות שהיו ריכוזיות מאוד, זאת בשל איום תחרותי רב על המערכת (כגון בהולנד, קנדה, שבדיה, יוון, ועוד), הרי שבישראל חוסר התחרותיות הוא תוצאה הן של ריכוזיות גבוהה במערכת הבנקאית והן של העדר איום תחרותי הולם עליה מגופים פיננסיים חוץ בנקאיים.
 
במסגרת המחקר חושב מדד תחרותיות (מדד- Panzar&Rosse) עבור הבנקאות הישראלית. המדד מבטא את השפעת השינויים במחירי גורמי היצור הבנקאיים - הון, עבודה ומקורות פיננסיים - על פדיון הבנק. ערך גבוה של המדד (קרוב ל-1) מצביע על תחרותיות גבוהה וערך קרוב לאפס או אף שלילי - על תחרותיות נמוכה. על פי מדד זה האיום התחרותי בישראל נמוך מערכו הממוצע של מדד זה עבור מספר רב של מערכות בנקאות זרות ואף נמוך מערכו הממוצע של המדד שהתקבל עבור מדינות ששייכות לקבוצת ההתייחסות של ישראל הכוללות את בלגיה, דנמרק, יוון, נורבגיה, פורטוגל, אירלנד,פינלנד ודרום אפריקה .
 
מסקנת המחקר היא כי הממצאים החד-משמעיים לגבי התחרותיות הנמוכה יחסית בבנקאות הישראלית, תופעה שעוד הלכה והחריפה בשנים האחרונות, מחייבים נקיטת צעדים נמרצים לשיפור התחרותיות בענף. לדעת מחבר המחקר ראוי שהצעדים להגברת התחרותיות לא יתמקדו בהכרח רק בהקטנת הריכוזיות של המערכת, אלא ילווו בנסיון להגביר את האיום התחרותי על המערכת הבנקאית. הגדלת האיום התחרותי תושג לדעתו מצד אחד ע"י העמקת שוקי הכספים וההון ושכלולם שתאפשר לפירמות עסקיות לגייס הון כתחליף לאשראי בנקאי ומצד שני ע"י הרחבת האיום התחרותי מגופים פיננסיים מקומיים וזרים כגון, חברות ביטוח, בנקים להשקעות, ומשקיעים מוסדיים כמו קופות גמל,קרנות נאמנות, פנסיה וכד', שיציעו מגוון רחב של תחליפי אשראי ופקדונות בנקאיים.. צעדים אלה יש לקדם על רקע ההסכמה הכללית בספרות העדכנית בנושא התחרותיות כי למערכות בנקאות מאויימות (systems (contestable השפעה חיובית חזקה יותר על תחרות מאשר למערכות בנקאיות בעלות רמות ריכוזיות נמוכות. דוגמא טובה לכך משמשות מערכות הבנקאות ההולנדית,השבדית והקנדית, שמתאפיינות בריכוזיות גבוהה בדומה לזו שבישראל אולם גם חשופות מאוד לאיום תחרותי ועל כן רמת התחרותיות בהן גבוהה מזו שבישראל.
 
דיאגרמה 1: מדד הרפינדל (H) ונתח השוק של שני הבנקים הגדולים (CR2), עבור אשראי לציבור במגזר השקלי הלא צמוד; ינואר 1994 עד דצמבר 2004

 
דיאגרמה 2: מדד הרפינדל (H) לריכוזיות המערכת הבנקאית - השוואה בינלאומית – 2003

 
דיאגרמה 3: מדד Panzar & Rosse לבחינת מידת התחרות במערכות בנקאיות נבחרות-השוואה בינלאומית

 
​​