עמדת בנק ישראל בנושא התקציב הדו שנתי

08/05/2016
לכל ההודעות בנושא:
מדיניות פיסקלית

לשאלת התקציב הדו-שנתי היבטים כלכליים, פוליטיים, ופרלמנטריים, אך מההיבט של ניהול המדיניות הכלכלית זו אינה סוגיה קרדינלית. תקציב דו שנתי עלול להקשות על הממשלה להגיב לשינויים לא צפויים בנסיבות, אך ניתן לצמצם את הסיכונים באמצעות הקצאת רזרבה פנימית גבוהה יותר, יתר גמישות בתוך
התקציב, ושימוש הדוק בנומרטור.

הדבר החשוב ביותר בעיצוב התקציב, בוודאי ובוודאי ככל שלתקציב אופק יותר ארוך, הוא שהתקציב יתמקד כבר היום באתגרים של הטווח הארוך. חשוב שהתקציב הדו-שנתי יקצה מקורות בהיקף ראוי להשגת יעדי הממשלה ובכלל זה תמיכה במנועי הצמיחה, ובתשתיות פיסיות ושל הון אנושי. ככל שהתקציב הוא לאופק ארוך יותר, כך חשוב יותר שהוא יתמקד בהתמודדות עם האתגרים ארוכי הטווח של המדינה.

אם הממשלה והכנסת יבחרו לאמץ תקציב דו שנתי חשוב מאוד להימנע מהבעיות שראינו בעבר עם תקציב כזה, ובראשן צבירה של התחייבויות תקציביות שלאחר זמן יותר קשה לכנס אותן. ניתן להתגבר על בעיה זו באמצעות שימוש הדוק בנומרטור שהתחיל לפעול ויסייע לוודא שהממשלה תתחייב רק להוצאות לאורך זמן שיש להן מקורות במסגרת המצרפים הפיסקליים שהוגדרו.
מכיוון שתקציב המדינה פועל בכפוף ליעדי גירעון רב-שנתיים הקבועים בחוק, מאחר ויכולת חיזוי ההכנסות לטווח זמן של שנתיים פחותה מזו לשנה, ובעיקר היות וסטיות מהתחזית יכולות להצטבר לאורך זמן, תקציב דו שנתי מחייב הקצאה של רזרבה גבוהה יותר מאשר תקציב שנתי, שניתן יהיה להימנע מהוצאתה במידה וההכנסות יהיו נמוכות מהצפוי. רזרבה כזאת גם תאפשר להתמודד באופן יעיל עם צרכים בלתי צפויים להוצאות שיעלו קרוב לוודאי בתקופת יישום התקציב, כפי שאירע בתחילת 2012. בצד ההכנסות, ככל שתתפתח סטייה משמעותית בהכנסות ממיסים ביחס לתחזית, יהיה מקום לבחון גם שינויים בשיעורי המס, במידה ויידרשו.
תקציב המדינה כולל הרבה מאוד סעיפים (תקנות) בהשוואה למקובל במדינות מפותחות אחרות. כלומר, התקצוב נעשה ברמת פירוט גבוהה מאוד, ושינויים קטנים בהרכבו מחייבים אישורים של משרד האוצר והכנסת. מאפיין זה של התקציב מסייע למנוע חריגות ממסגרות התקציב ומחזק את הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הממשלה, אך מקטין את גמישות הפעולה של הגופים המתוקצבים. ככל שהתקציב מכסה טווח ארוך יותר, שבמהלכו יעלו צרכים שלא ניתן לחזות כבר היום, חשוב להגדיל את הגמישות בניהול התקציב על ידי צמצום ניכר של מספר התקנות.