מחקר חדש בבנק ישראל: השכלה עודפת ואי-התאמה בין משלח היד למקצוע הלימוד בקרב בוגרי האוניברסיטאות והמכללות

 למחקר המלא​

  • שיעור בוגרי תואר ראשון בישראל המצויים בהשכלה עודפת (מצב בו מספר שנות הלימוד של העובד עולה על הממוצע בקרב העוסקים במשלח היד) עומד על כ-14%. שיעור אלו באי-התאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד עומד על כ-40%.
  • בוגרי תואר ראשון מהמכללות הציבוריות בישראל הם בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להימצא בהשכלה עודפת ובאי-התאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד בשנים הראשונות אחרי תום הלימודים; לאחריהם בוגרי האוניברסיטאות (3—6 נקודות אחוז פחות); הסיכויים הנמוכים ביותר לכך הם של בוגרי המכללות הפרטיות (8—9 נקודות אחוז פחות משל בוגרי המכללות הציבוריות).
  • אצל בעלי כישורים גבוהים (על פי הציונים בבחינות הבגרות), בוגרי מקצועות לימוד בזיקה הדוקה לשוק העבודה, עובדי המגזר הציבורי ובעלי ותק בשוק העבודה הסיכויים להשכלה עודפת ולאי-התאמה בשנים הראשונות לאחר תום הלימודים קטנים יותר מאשר אצל האחרים.
  •  השכלה עודפת מתואמת עם שכר שנתי ברוטו הנמוך בכ-17% מזה של בעלי השכלה ההולמת את משלח ידם. אי-התאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד מתואמת עם שכר הנמוך ב-5%–6%.

 

השכלה עודפת מתקיימת כאשר ההשכלה הפורמלית של הפרט עולה על הנדרש לביצוע עבודתו. תופעה נוספת, הקשורה להשכלה עודפת, היא אי-התאמה בין משלח היד לבין מקצוע הלימוד שרכש העובד. לשתי התופעות השפעות שליליות על העובד, המעסיק והמשק. ההתרחבות המואצת של המכללות מאז שנות התשעים, שתרמה לגידול ניכר במספר בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל, עלולה הייתה להעצים אותן.

      במחקר שנערך על ידי עידן ליפינר, נעם זוסמן ודרור רוזנפלד מחטיבת המחקר בבנק ישראל  נבחן הסיכוי של בוגרי תואר ראשון ממוסדות להשכלה גבוהה בישראל להיות מועסקים במצבים של השכלה עודפת ואי-התאמה; זאת על פי סוגי המוסדות ומקצועות הלימוד, ולאחר ניכוי ההשפעה של משתנים נוספים שעשויים להביא למצבים אלה. נעשה שימוש בנתוני כל בוגרי תואר ראשון ילידי 1978—1985, הכוללים מגוון של מאפיינים דמוגרפיים-חברתיים-כלכליים שלהם ושל משפחותיהם בשנת 2008, הישגיהם בבחינות הבגרות, המקצועות האקדמיים שלמדו, משלחי ידם ורמות שכרם.

על פי סקר מיומנויות בוגרים (2014/2015) עמד שיעור בוגרי תואר ראשון המצויים בהשכלה עודפת על כ-14% ושיעורם של אלו באי-התאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד על כ-40%. אמידות מלמדות, שלאחר התחשבות במקצועות הלימוד ובמאפיינים הדמוגרפיים-חברתיים-כלכליים של הבוגרים (עד גיל 30), בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להיות מועסקים בהשכלה עודפת ובאי-התאמה הם בוגרי המכללות הציבוריות ואחריהם בוגרי האוניברסיטאות (3—6 נקודות אחוז פחות); הסיכויים הנמוכים ביותר להשכלה עודפת ולאי-התאמה הם של בוגרי המכללות הפרטיות (8—9 נקודות אחוז פחות משל בוגרי המכללות הציבוריות). עם זאת, חשוב לציין שלימודים במכללות ציבוריות תורמים לבוגריהן, לרבות העלאת שכרם יחסית לשכר בוגרי תיכון.

אצל בעלי כישורים גבוהים (כפי שאלו נמדדים לפי הציונים בבחינות הבגרות), בוגרי מקצועות לימוד בזיקה הדוקה לשוק העבודה (למשל, ראיית חשבון, משפטים, מדעי המחשב והנדסה), עובדי המגזר הציבורי ובעלי ותק רב יותר בשוק העבודה הסיכויים להשכלה עודפת ולאי-התאמה קטנים יותר מאשר אצל האחרים.

לאחר התחשבות במאפיינים הדמוגרפיים-חברתיים-כלכליים של הבוגרים בני 2337, השכלה עודפת מתואמת עם שכר שנתי ברוטו הנמוך בכ-17% מזה של בעלי השכלה ההולמת את משלח ידם, ללא הבדל בין גברים לנשים. אי-התאמה בין מקצוע הלימודים למשלח היד מתואמת עם שכר הנמוך ב-5%6% בשני המינים.

 ​

​​