בנק ישראל מפרסם את דוח האינפלציה לרביע השלישי 2010

03.11.2010
 
בנק ישראל מפרסם את דוח האינפלציה לרביע השלישי 2010
 
לדוח במלואו - לחץ כאן
 
דוח האינפלציה לרביע השלישי של 2010 מוגש לממשלה, לכנסת ולציבור במסגרת המעקב התקופתי אחר התפתחות האינפלציה והעמידה ביעד האינפלציה שקובעת הממשלה. הדוח הוכן בפורום המוניטרי הבכיר בבנק ישראל בראשות הנגיד – הפורום שבמסגרתו מקבל הנגיד את החלטות הריבית[1].
נתונים לרביע השני של 2010 ומרבית האינדיקטורים שהתקבלו לרביע השלישי מצביעים על המשך הצמיחה של המשק - תוך האטה מסוימת ברביע השלישי - בסביבת אינפלציה שנותרה נמוכה, להוציא את תחום הנדל"ן.
בניגוד להמשך הצמיחה האיטית ברבים מהמשקים המפותחים, למרות מדיניות מוניטרית ופיסקלית מרחיבה מאוד שננקטה בהם, נרשמה בישראל במחצית השנייה של 2009 ובמחצית הראשונה של 2010 צמיחה גבוהה של הפעילות והתעסוקה. כמו ברוב המדינות הופעלה בישראל מדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד בסוף 2008 ובתחילת 2009, לשם חילוץ המשק מהשפעות המשבר העולמי. בניגוד לרבים מהמשקים המובילים הגיב המשק הישראלי במהירות על המדיניות המרחיבה, ובסוף הרביע השני של 2010 הוא התקרב בחזרה לרמות הפעילות והתעסוקה ששררו לפני המשבר. החזרה לצמיחה וסגירת פער התוצר המלווה באינפלציה בקרבת הגבול העליון של תחום היעד, חייבה שינויים במדיניות הכלכלית. האתגר העומד בפני קובעי המדיניות הוא לקבוע את קצב התאמת הריבית ואת המשך השימוש בכלי מדיניות נוספים, בעיקר התערבות בשוק מטבע החוץ וכלי פיקוח, כך שתישמר הסביבה המשקית המוצלחת, התומכת ביציבות מחירים, בצמיחה וביציבות פיננסית - בלי שייווצרו אי-איזונים בטווח הארוך יותר.
התוצר הלאומי הגולמי צמח ברביע השני בקצב מהיר, 4.5 אחוזים, המשך לצמיחה בשיעורים דומים מאז אמצע 2009. צמיחת התוצר מובלת על ידי צמיחת היצוא, הצפוי לגדול ב-2010 בכ-10 אחוזים, לאחר ירידה בשיעור דומה ב-2009. ב-2011 צפוי היצוא לגדול בכ-6 אחוזים נוספים, למרות צפי להמשך הדשדוש בשותפות הסחר העיקריות של ישראל. ההתאוששות המרשימה של היצוא היא בעיקר נחלתן של חברות המצליחות לשמור על לקוחותיהן גם במשקי יעד שהתנאים בהם קשים, בד בבד עם פיתוח קשרי מסחר בשווקים חדשים. הצמיחה המהירה יחסית מלווה בהתרחבות התעסוקה במגזר העסקי ובצמצום שיעור האבטלה במשק, בניגוד למצב בארה"ב וברוב משקי מערב אירופה. הצמיחה המובלת על ידי היצוא באה לידי ביטוי גם בהמשך העודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. בתחום התקציב - הגירעון הצפוי כעת ל-2010, 3.7 עד 4 אחוזי תוצר, נמוך משמעותית מהתקרה ל-2010, 5.5 אחוזים, שנקבעה בעת אישור התקציב הדו-שנתי ל-2009 ו-2010. השיפור הניכר בביצועי התקציב הוא בעיקר תוצאה של צמיחת המשק, שהייתה מהירה מהצפוי.
האינפלציה בפועל בחישוב של 12 חודשים לאחור ירדה במאי ל-3 אחוזים, ומאז היא נשארה בתחום היעד. תחזיות האינפלציה ממקורות שונים לשנים עשר החודשים הבאים מצביעות על המשך עליית מדד המחירים בתוך תחום היעד – בחלקו העליון. מאפיין חשוב של התפתחות המחירים הוא הפער שנוצר בשנה האחרונה בין קצב עלייתו של סעיף הדיור במדד, שהיה 6 אחוזים ב-12 החודשים אשר הסתיימו בספטמבר 2010, וצפוי לעלות עד 8 אחוזים בארבעת הרביעים הבאים, לבין הקצב הנמוך של העלייה הממוצעת בשאר סעיפי המדד - סביב אחוז אחד בשנים עשר החודשים האחרונים, עם צפי לשיעור דומה בשנים עשר החודשים הבאים.
התמונה הכוללת של מצב המשק הישראלי בתקופה הנסקרת היא חיובית. ואולם מצב חיובי זה מלווה בכמה התפתחויות מדאיגות, המציבות אתגרים למדיניות המקרו-כלכלית: מחירי הדירות ושערי המניות עולים במהירות זה יותר משנה; בכל אחד מהתחומים האלה פועלים גורמים בסיסיים לעלייה מהירה – לגבי מחירי הדיור קצב בנייה נמוך מקצב הגידול של מספר משקי הבית ולגבי שערי המניות הצמיחה הגבוהה במשק – אך נראה כי עליות אלו נתמכות גם בשיעורי הריבית הנמוכים. אשר לדיור - עליות מחירי הדירות בזמן האחרון, סביב 20 אחוזים לשנה, אינם בנות קיימא ומחייבות תשומת לב של קובעי המדיניות. נוסף על כך שוררים ספקות רבים הן לגבי ההתאוששות מהמשבר במדינות מפתח רבות, ובעיקר בארה"ב, והן לגבי האיתנות הפיננסית של כמה מדינות באירופה ושל כמה ממדינות ארה"ב.
בכמה מדינות מובילות - ביניהן ארה"ב, מדינות מובילות במערב אירופה ויפן - נדרשת עדיין מדיניות מקרו-כלכלית מרחיבה במידה זו או אחרת, חרף גירעונות תקציביים גדולים והתרחבות ניכרת של החוב הציבורי. לעומתן ישנה קבוצה של מדינות, בעלות משקל נמוך יותר במשק העולמי, המאופיינות בצמיחה נאותה של התוצר והתעסוקה, באינפלציה של סחורות ושירותים בסביבת היעד המקומי או קצת מעליו, אך באינפלציה מהירה של מחירי הנכסים - במיוחד מחירי הדיור - העלולה לאיים על היציבות הפיננסית בחלק מהן. במדינות אלה - שעמן נמנות אוסטרליה, קנדה, הונג קונג, שוודיה נורבגיה, סינגפור וישראל - הפסקתה של המדיניות המרחיבה צריכה להיות מהירה יותר מאשר בקבוצה הראשונה. הדבר מחייב, בדרך כלל, העלאות ריבית.
הפערים בצורכי המדיניות, במיוחד במדיניות הריבית, מציבים קושי גדול בפני קובעי המדיניות המוניטרית בְעולם של תנועות הון חופשיות, הרגישות לפערי הריבית בין מדינות. בהעדר מסגרת לתיאום בין-לאומי של המדיניות המוניטרית – כולל מדיניות שער החליפין - מנהלות המדינות השונות את מדיניותן באופן עצמאי, בשילוב של שינויים בריבית והתערבות הולכת וגוברת בשוק מטבע החוץ; מצב זה מוביל למתחים של מדיניות בכלכלה הבין-לאומית.
על רקע ההתגברות הבלתי שגרתית של אי-הוודאות בזירת המטבעות ימשיך בנק ישראל לעקוב אחר מכלול ההתפתחויות הכלכליות ויפעיל את הכלים העומדים לרשותו לשם השגת מטרותיו - יציבות מחירים, עידוד התעסוקה והצמיחה ותמיכה ביציבותה של המערכת הפיננסית - תוך מעקב צמוד אחר ההתפתחויות בשוק הדיור, ובפרט במחירי הדיור.
 
[1] עם כינונה של ועדה מוניטרית, על פי חוק בנק ישראל החדש, יתקבלו החלטות הריבית במסגרתה.