פרסום ראשון מתוך דוח בנק ישראל לשנת 2018: גיל הפרישה האפקטיבי כעשור לאחר העלאת גיל הפרישה

12/03/2019
לכל ההודעות בנושא:
פרסומים סטטיסטיים
מדיניות רווחה ושוק העבודה
לקטע המלא

  • גיל הפרישה האפקטיבי, הגיל הממוצע שבו עובדים בני 50 ומעלה פורשים מכוח העבודה, עלה במרוצת השנים. העלאת גיל הפרישה הסטטוטורי בשנים 2004—2009 תרמה להעלאת גיל הפרישה האפקטיבי בקרב נשים וגברים בכל רמות ההשכלה.
  • בשנים האחרונות יש סימנים לכך שנבלמת מגמת העלייה של גיל הפרישה האפקטיבי בקרב גברים (בכל רמות ההשכלה) ונשים (בעלות השכלה על-תיכונית), וייתכן שהדבר מעיד כי העלאת גיל הפרישה מיצתה את השפעתה בקבוצות אלה.
  • עקב הפער הניכר הקיים בישראל בין גילי הפרישה של הנשים לגילי הפרישה של הגברים, ועקב העובדה שהוא מתבטא גם בפער בגיל הפרישה האפקטיבי, העלאה נוספת של גיל הפרישה הסטטוטורי לנשים עשויה לתרום להגדלת החיסכון הפנסיוני של הנשים ולהגדלת רווחתן הכלכלית בעת הפרישה.

תוחלת החיים בישראל עולה בשנים האחרונות בקצב מהיר, אך עיקרו של תהליך ההזדקנות עוד לפנינו. תהליך ההזדקנות, לרבות התחזית שהוא יתעצם במהלך השנים, צפוי להשפיע משמעותית על הכלכלה והחברה, בין השאר דרך הגדלת ההוצאה הפיסקלית – על קצבאות זקנה ושארים, קצבאות סיעוד, הוצאות בריאות, ושירותים חברתיים שאוכלוסיית המבוגרים משתמשת בהם במידה רבה. כדי להיערך לתהליך זה פעלו ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים כדי לגדר את הסיכון הפיסקלי בגין התמיכה העתידית באוכלוסייה המבוגרת וכדי להגדיל את התעסוקה בגיל מבוגר ואת החיסכון הפנסיוני הפרטי. במסגרת זו הועלה גיל הפרישה (גיל הזכאות המותנית לקצבת זקנה[1] וגיל הזכאות לפנסיה תעסוקתית בקרנות הוותיקות). על רקע זה, אנו בוחנים את ההתפתחויות ב"גיל הפרישה האפקטיבי" – הגיל הממוצע שבו עובדים עוזבים בפועל את שוק העבודה. נתון זה משקלל את השינויים בשיעורי ההשתתפות בקבוצות גיל שונות ומאפשר להעריך את הדינמיקה שנוצרת בגיל הפרישה במשך הזמן. הקשר בין גיל הפרישה האפקטיבי וגיל הפרישה הסטטוטורי מלמד אם המדיניות יכולה להשפיע על החלטות הפרטים בנוגע לעיתוי הפרישה ועל גמישות ההחלטה ביחס למדיניות ממשלתית עתידית.

ניתוח גיל הפרישה האפקטיבי בשלוש שיטות שונות מצביע על כך שהעלאת גיל הפרישה בשנים 2004—2009 השפיעה במידה ניכרת על גיל הפרישה האפקטיבי. ההשפעה ניכרה בקרב הנשים והגברים בין שהשכלתם על-תיכונית ובין שהשכלתם תיכונית או פחותה. ממצאי הניתוח מאשרים כי גיל הפרישה הסטטוטורי משמש סמן לתזמון הפרישה בפועל. נשים יכולות להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה הסטטוטורי, לצבור זכויות פנסיוניות נוספות ולהגדיל את הכנסתן מעבודה. רבות אכן עושות זאת, תכופות במשרות חלקיות, אולם רבות פורשות בפועל בעיקר בגיל שבו החוק קובע כי הן יכולות למצות את זכויותיהן. עקב הפער הניכר הקיים בישראל בין גילי הפרישה של הנשים לגילי הפרישה של הגברים, ועקב העובדה שהוא מתבטא גם בפער בגיל הפרישה האפקטיבי, העלאה נוספת של גיל הפרישה הסטטוטורי לנשים עשויה לתרום להגדלת החיסכון הפנסיוני של הנשים ולהגדלת רווחתן הכלכלית בעת הפרישה.



[1] בגיל זה הזכאות לקצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי, רובד הפנסיה הראשון, מותנית בהכנסות משקי הבית. במקביל הועלה גיל הזכאות המוחלטת של נשים ל-70, והחל מגיל זה נשים וגברים בישראל זכאים לקצבת זקנה ללא תלות בהכנסותיהם.