קטע מתוך סקירת "ההתפתחויות הכלכליות בחודשים האחרונים" שתופיע בחודש הבא

06/02/2012
לכל ההודעות בנושא:
מדיניות פיסקלית
06.02.2012
 
קטע מתוך סקירת "ההתפתחויות הכלכליות בחודשים האחרונים" שתופיע בשבוע הבא: הגירעון מנוכה המחזור בישראל
 
להודעה המלאה בקובץ WORD - לחץ כאן
 
לקטע מהסקירה בקובץ PDF - לחץ כאן
 
תקבולי הממשלה ממסים בישראל מגיבים למחזור העסקים בעוצמה גדולה יותר מאשר במדינות OECD ודרום אמריקה.  
עוצמת התגובה הגבוהה של תקבולי המסים בישראל מבטאת בעיקר רגישות גדולה של המסים על השכר. זאת עקב פרוגרסיביות גבוהה של מס ההכנסה בישראל וגמישות גדולה יחסית של סך תשלומי השכר במשק לשינויים בפער התוצר בהשוואה למדינות OECD.  
הגמישות הגבוהה של סך תשלומי השכר במשק לפער התוצר בישראל הקטינה את רגישות רווחי החברות בישראל לשינויים במחזור העסקים, ובכך תרמה לעמידות המשק במשברים האחרונים.  
גידול של פער התוצר באחוז אחד מגדיל את גירעון המגזר הציבורי בישראל ב-0.46 אחוז תוצר, בדומה להשפעה הממוצעת במדינות OECD. הדמיון בעוצמת ההשפעה, למרות הגמישות הגבוהה יותר של המסים, נובע מדמי האבטלה הנמוכים אצלנו ומרגישות קטנה יחסית של האבטלה למחזור העסקים.  
מניכוי השפעת מחזור העסקים על פי הגמישויות שנאמדו עולה כי מדיניות הריסון שנקטה הממשלה בין 2003 ל-2007 תרמה כשני שלישים מהקטנת הגירעון בתקופה זו. שאר ההקטנה נבעה מהרחבת הפעילות, עם יציאת המשק מהמיתון. לעומת זאת, עליית הגירעון מסוף 2007 ועד 2010 מוסברת כמעט במלואה על ידי הפחתות שיעורי המס, וההשפעה המחזורית עליה הייתה קטנה.  
במחקר שנערך בחטיבת המחקר של בנק ישראל נמצא כי השפעת מחזור העסקים על גירעון המגזר הציבורי בישראל דומה להשפעה שחושבה בשיטה זהה במדינות OECD. המחקר מוצא כי השפעת שינויים בפער התוצר על תקבולי המסים בישראל גדולה ביחס למדינות אלה, אך השפעתם על הוצאות הממשלה קטנה. מהאומדנים עולה כי הגידול הניכר של גירעון הממשלה הרחבה משנת 2007 לשנת 2010 נובע מצעדי מדיניות שהפעילה הממשלה – בעיקר הפחתות ניכרות של שיעורי המס בשנים 2007 ו-2008 – ובמידה פחותה מההתפתחויות המקרו-כלכליות. לעומת זאת, לירידת הגירעון בין 2003 ל-2007 תרמו הן צעדי המדיניות לריסון התרחבות הוצאות הממשלה והן עליית תקבולי המסים בגין הגידול המואץ של התוצר. האיור המצורף מציג את סך השינוי בגירעון (באחוזי תוצר) בתת-תקופות שונות בין 1993 ל-2010, ואת התרומות של צעדי המדיניות ומחזור העסקים לשינויים אלה.
 

 
שיטת החישוב של OECD מפרידה את השפעת מחזור העסקים על גירעון הממשלה לחמישה חלקים שונים: מס ההכנסה על השכר, דמי הביטוח הלאומי, מס החברות, המסים העקיפים ודמי האבטלה. לכל אחד מהחלקים מחושבים בנפרד שני רכיבים: 1) אחוז השינוי בבסיס המס (למשל, רווחי החברות הם הבסיס לגביית מס החברות) ביחס לשינוי של אחוז אחד בפער התוצר, שהוא ההפרש בין התוצר בפועל לאומדן כושר הייצור של המשק באותה תקופה; 2) אחוז השינוי בתקבולי המסים ביחס לשינוי של אחוז אחד בבסיס המס. חישוב הגמישויות קשרים אלה בשיטה אחידה למדינות רבות מאפשר השוואה הן של הגמישות הכוללת של המסים לפער התוצר והן של רכיביה.
מההשוואה עולה כי כל אחוז שינוי בפער התוצר מביא לפער לשינוי באותו כיוון של 1.25 אחוזים בהכנסות ממסים. גמישות זו גדולה מאשר במדינות OECD (בממוצע 1.05), בעיקר מפני הגמישות הגבוהה של המסים על השכר בישראל לפער התוצר. זאת הן עקב פרוגרסיביות גדולה יותר של המסים – המגדילה את גמישות תקבולי המס ביחס לשכר – והן בשל רגישות גדולה יותר של תשלומי השכר במשק (בסיס המס) לפער התוצר. גורם אחרון זה מעיד על גמישות שוק העבודה בישראל, שתרמה להתמודדות המוצלחת של המשק הישראלי עם המשברים בעשור האחרון. בניגוד לתגובה החזקה יחסית של תקבולי המסים לפער התוצר, גמישות דמי האבטלה לפער התוצר בישראל היא זעירה, בעוד שבמדינות OECD היא משמעותית יותר. משום כך אחוז השינוי של גירעון המגזר הציבורי ביחס לאחוז שינוי בפער התוצר בישראל דומה לשיעור המקביל במדינות אלה.
לחישוב הגמישות בשיטת OECD מגבלות, הנובעות מהצורך לשמור על אחידות החישוב במדינות רבות. כדי לבחון את המשמעות של מגבלות אלה נערך במחקר גם אומדן מפורט יותר לישראל, המתבסס על נתונים שחוקרי OECD לא השתמשו בהם. הממצאים העיקריים הם כי ההשפעה הכוללת של פער התוצר על ההכנסות ממסים ועל גירעון הממשלה היא קטנה יותר באומדן המפורט, אך הפערים ביחס לאומדן בשיטת OECD אינם גדולים. לגבי הגמישויות הספציפיות נמצא כי גמישות המסים העקיפים לפער התוצר – 0.76 –נמוכה משמעותית מהגמישות היחידתית שהניחו ב-OECD, וכי גמישות המס על השכר בחישוב המפורט – 1.54 – נמוכה משמעותית מאשר בחישוב בשיטת OECD (1.81). כנגד זאת נמצא כי תקבולי המס מהכנסות העצמאיים גדלים בכשלושה אחוזים ביחס לכל אחוז גידול בפער התוצר – גבוה בהרבה משמתקבל בשיטת OECD, אשר על פיה מניחים כי הגמישות זהה לזו של המס על השכר.