מחקר חדש בבנק ישראל: על השימושים בשעות עבודתם של כוחות ההוראה בבתי הספר היסודיים

19/02/2012
לכל ההודעות בנושא:
מדיניות רווחה ושוק העבודה
19.02.2012
 
מחקר חדש בבנק ישראל: על השימושים בשעות עבודתם של כוחות ההוראה בבתי הספר היסודיים
 
להודעה זו בקובץ WORD - לחץ כאן
 
למחקר המלא בקובץ PDF: - לחץ כאן
 
בשנים 2001–2009 השתמשו בתי הספר היסודיים בכ-53 שעות עבודה של כוחות הוראה לכיתה בפועל, בממוצע שבועי; זאת תוך יציבות על פני זמן – בניגוד לתחושה רווחת שלפיה מספר שעות הלימוד קוצץ בשיעור ניכר.  
מורי משרד החינוך לימדו בכיתת-אם כ-33 שעות שבועיות ("שיעורים") וכ-6 שעות בהקבצות ובהוראה פרטנית, וכן השתמשו בכ-6 שעות תפקיד (ניהול, חינוך וכדומה).  
חלקם של מורי משרד החינוך עמד על כ-85 אחוזים מסך תשומת העבודה, והוא פחת במקצת במהלך התקופה, במקביל לגידול חלקם של כוחות ההוראה שאינם עובדי המשרד.  
מספר שעות ההוראה בכיתת אם בבתי הספר שבהם נהוג יום חינוך ארוך נמוך במידה ניכרת מהנדרש.  
ההיקף וההתפלגות של שעות הלימוד בפועל במקצועות השונים היה דומה בין חלקי מערכת החינוך, למעט תגבור של לימודי יהדות בחינוך הממלכתי-דתי על חשבון מקצועות אחרים.  
בהשוואה בין-לאומית מכסת לימודי החובה, ובכללם במקצועות הליבה (שפת אם, אנגלית ומתמטיקה), בישראל גבוהה בהרבה מהממוצע במדינות OECD, אך התפלגות שעות לימוד החובה לפי מקצוע דומה.  
ניתוח השימושים בתשומת העבודה של כוחות ההוראה בבתי הספר חשוב בכמה היבטים. כך, למשל, הרכב מקצועות הלימוד והיקפם מבטאים את מערכת ההעדפות, ויכולה להיות להם בסיכומו של דבר השפעה על יכולתו של התלמיד להשתלב בהצלחה בחברה ובכלכלה; חלוקת התלמידים לקבוצות עשויה להעיד על בחירה בין מספר שעות הלימוד לבין גודל הכיתה, שכן בהינתן מכסת השעות ומספר התלמידים יש תחלופה בין השניים.
במחקר, שערכו נעם זוסמן ושי צור מחטיבת המחקר בבנק ישראל, ונחום בלס ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נבחנו השימושים בשעות עבודתם של כוחות ההוראה בבתי ספר יסודיים רשמיים רגילים[1] בשנות הלימודים 2000/2001 עד 2008/2009, תוך הסתמכות על בדיקה מדגמית רחבת היקף שעורך משרד החינוך בבתי הספר באופן שוטף ("בקרת התקן").
בתקופה הנחקרת השתמשו בתי הספר בממוצע שבועי בכ-53 שעות עבודה של כוחות הוראה לכיתה בפועל (איור 1); זאת תוך יציבות על פני זמן – בניגוד לתחושה רווחת שלפיה מספר שעות הלימוד קוצץ בשיעור ניכר. מורי משרד החינוך לימדו בכיתת-אם (שעות אורך) כ-33 שעות שבועיות ("שיעורים"), מעט יותר משמחייבת תוכנית הלימודים שקבע משרד החינוך, כ-6 שעות רוחב (הקבצות/הוראה פרטנית), והיתרה היא שעות תפקיד (ניהול, חינוך, ייעוץ ועוד), שהיקפן אינו מצביע על הענקתן לצורכי תגמול ו/או להקלת תנאי העבודה של המורים ("שעות אוויר"). חלקם של מורי משרד החינוך עמד על כ-85 אחוזים מסך תשומת העבודה, והוא פחת במקצת במהלך התקופה, במקביל לגידול חלקם של כוחות הוראה שאינם עובדי המשרד (למשל בנות שירות לאומי) בתשומה – תופעה שכדאי לתת עליה את הדעת.
כיתות המאכלסות תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש נהנו בתקופה הנחקרת, בממוצע, מיותר שעות מאשר אלו מרקע חזק, תוספת שעיקרה שעות של מורי משרד החינוך (איור 2). בהינתן הרקע של התלמידים התקיים בסך השימושים לכיתה המדרג הבא: החינוך הממלכתי-דתי והרחק מאחוריו הממלכתי-עברי, הבדואי והערבי. בעקבות יישום "דוח שושני" (בשנת הלימודים 2003/2004), שהמליץ על הרחבת ההעדפה המתקנת לטובת תלמידים מרקע חלש, גדל משמעותית מספר שעות האורך והרוחב של מורי משרד החינוך לכיתה בחינוך הלא-יהודי (שמרבית תלמידיו הם מרקע חלש), במקביל לצמצום מספרן בחינוך הממלכתי-דתי. עם זאת, הפער לטובת החינוך הממלכתי-דתי עדיין משמעותי (למרות שתלמידיו בממוצע מרקע חזק בהרבה מזה של התלמידים בחינוך הלא-יהודי), בעיקר בזכות היקף נרחב של העסקת כוחות הוראה שאינם עובדי משרד החינוך. יתר על כן, מספר התלמידים הממוצע לכיתה בחינוך הממלכתי-דתי נמוך בהרבה ממספרם בשאר חלקי המערכת, ולכן במונחים של שעות עבודה לתלמיד הפער לטובתם גבוה עוד יותר.
מספר הכיתות בפועל היה גבוה בממוצע בקרוב ל-4 אחוזים ממספר הכיתות שהתחייב מכלל ההקצאה של עד 40 תלמידים לכיתה נורמטיבית. (בחינוך הממלכתי-דתי – כ-9 אחוזים בממוצע.) כאשר מספר שעות העבודה השבועיות של כוחות ההוראה שעמדו לרשות כיתה נורמטיבית עלה על 57, הנטייה לפצל כיתות עלתה משמעותית, וכך גם כשמספר התלמידים לכיתה נורמטיבית עלה על 37.
מספר שעות האורך בבתי הספר שבהם נהוג יום חינוך ארוך נמוך במידה ניכרת מהמתחייב, ומצביע על בעיות אכיפה ועל העדפת בתי הספר והמורים להקצות יותר שעות רוחב, או אף לפצל כיתות, במקום להאריך את יום הלימודים כנדרש.
ההיקף וההתפלגות של שעות הלימוד בפועל במקצועות השונים היה בתקופה הנחקרת דומה בין חלקיה השונים של מערכת החינוך, למעט תגבור של לימודי יהדות בחינוך הממלכתי-דתי על חשבון מקצועות החול (איור 3). תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש בחינוך היהודי למדו ברוב מקצועות הלימוד יותר שעות מאשר תלמידים מרקע חזק (כמעט אין כאלה בחינוך הלא-יהודי) – הודות למדיניות העדפה מתקנת בהקצאת המקורות – אך לא נמצאו הבדלים בולטים בהתפלגות שעות ההוראה לפי הרקע. ממצא זה מעיד על מערכת העדפות דומה (למעט תגבור לימודי יהדות של תלמידים מרקע חזק בחינוך הממלכתי-דתי ביחס לתלמידים מרקע חלש). במהלך כל התקופה הנחקרת סך שעות האורך לכיתה עלה בממוצע על המתחייב, וזאת בכל חלקי המערכת והרקע החברתי-כלכלי, ובמיוחד בלימודי מקצועות הליבה (שפת אם, אנגלית ומתמטיקה), הטבע והמדעים. מכסת לימודי החובה בישראל גבוהה בהרבה מהממוצע במדינות OECD (וכך גם היקף הלימודים בפועל), אך התפלגות שעות לימוד החובה לפי מקצוע דומה.
לנוכח ההיקף הנרחב של שעות עבודת כוחות הוראה לכיתה ייתכן שיש מקום לשקול חלופות: הפחתה מסוימת של מספר השעות לכיתה ו/או הגדלת מספר השעות של משרת מורה – שיאפשרו צמצום של מצבת המורים והעלאת איכותם עם שיפור שכרם – ו/או הקטנת גודל הכיתות. מהלכים אלו עשויים לשפר את טיב ההוראה.
לבסוף, יש צורך להמשיך לערוך את "בקרת התקן" מדי שנה בשנה, להרחיבה לכל בתי הספר היסודיים והעל-יסודיים (כולל החרדיים), לעבות את הנושאים הנבדקים (ובפרט את אלו הנוגעים למקורות ולשימושים שאינם ממשרד החינוך), למחשב את הבקרה, כדי שיהיה ניתן לדלות ממנה את כל המידע הנאסף, ולהעמיד את הנתונים לרשות הציבור הרחב וקהילת החוקרים.
 
[1] כלומר ללא בתי ספר חרדיים ואלו של החינוך המיוחד, שאינם כלולים בבסיס הנתונים. נכללו במחקר רק בתי ספר שבהם כיתות א'-ו'.