מחקר חדש בבנק ישראל: מודל מאקרו כלכלי לניתוח הדינמיקה של שוק העבודה בישראל

  • המחקר מציג מודל מאקרו כלכלי מפורט לשוק העבודה בישראל. על בסיס המודל מוצגים שני ניתוחים: האחד בהסתכלות לאחור והשני במבט לעתיד. בהסתכלות לאחור, המחקר מציג ניתוח אמפירי של התפתחויות המאקרו של שוק העבודה בישראל בשנים שקדמו למשבר הקורונה. בהסתכלות קדימה, מוצג דיון תיאורטי במדיניות הרצויה לנוכח שינויים מבניים שסביר כי התרחשו ויתרחשו בשוק העבודה עקב משבר הקורונה.
  • שיעור האבטלה בישראל ירד מכ-10% בשנת 2009 (שיעור גבוה שנבע מהמשבר הפיננסי הגלובלי) לכ-3.5% בשנת 2019 (טרם עלייתו כתוצאה ממשבר הקורונה). עפ"י המחקר, ההסבר העיקרי לירידה המשמעותית הזו הוא פער בין קצב הגידול של פריון העבודה לבין זה של השכר הריאלי במהלך שנים אלו – פער שהגדיל את הכדאיות של העסקת עובדים ובדרך זו תרם לירידת שיעור האבטלה.
  • בהסתכלות קדימה, ובהתחשב בשינויים מבניים שסביר כי התרחשו ויתרחשו בשוק העבודה בעקבות משבר הקורונה, על מדיניות התמיכה בשוק העבודה להתייחס להתפתחות היחס בין מספר המשרות הפנויות לבין מספר המובטלים (מידת "ההידוק" של שוק העבודה) ולא רק להתפתחות של מספר המובטלים.

במחקר של ד"ר אלון בנימיני, מחטיבת המחקר של בנק ישראל, מוצג מודל מאקרו כלכלי אמפירי המשלב התייחסות למגוון משתנים ומאפיינים של שוק העבודה. נוסף על הצגת המודל, המחקר כולל שני שימושים המבוססים עליו. ראשית, ובהסתכלות לאחור, המודל משמש לסיוע בזיהוי ההתפתחויות במשק במהלך השנים שקדמו למשבר הקורונה. שנית, ותוך הסתכלות קדימה, המחקר מציג ניתוח חלופות מדיניות שונות לעתיד, לנוכח שינויים מבניים שסביר כי התרחשו ויתרחשו בשוק העבודה בעקבות משבר זה.

במהלך העשור שקדם למשבר הקורונה, שיעור האבטלה בישראל ירד מכ-10% בשנת 2009 (שיעור גבוה שנבע מהמשבר הפיננסי הגלובלי) לכ-3.5% בשנת 2019 (טרם עלייתו כתוצאה ממשבר הקורונה). בראייה מאקרו כלכלית (המתעלמת מההרכב הענפי של המשק ומהתפתחותו במהלך העשור), המחקר מייחס את הירידה המשמעותית הזו בשיעור האבטלה בעיקר לקצב העלייה האיטי של השכר הריאלי (איטי באופן יחסי לזה של פריון העבודה). התפתחות שכזו מגדילה את הכדאיות של העסקת עובדים ובכך מובילה לעליית שיעור התעסוקה ולירידת שיעור האבטלה.





במבט קדימה, משבר הקורונה הביא לאימוץ גישות חדשות ולשינויים בשוק העבודה. ככל שהשינויים הללו יאומצו גם לאחר שוך המשבר, המשמעות היא שינויים מבניים בשוק העבודה, שסביר כי ילווו בפגיעה זמנית במידת ההתאמה בין צרכי ודרישות המעסיקים, מצד אחד, לבין כישורי העובדים והעדפותיהם, מן הצד השני. התפתחות שכזו עשויה להשתקף באבטלה שיורדת באופן הדרגתי בלבד, למרות רמה גבוהה של משרות פנויות. למעשה, כפי שניתן לראות באיור, התפתחות כזו בדיוק מאפיינת את המשק הישראלי בחודשים האחרונים – מספר המשרות הפנויות גבוה בכ-30% מהרמה שאפיינה אותו בשנים שקדמו למשבר הקורונה, בעוד שמספר המובטלים גבוה בכ-50% ממספרם באותן שנים (ומספר זה אף היה גבוה משמעותית, לו היינו כוללים בו את המובטלים עפ"י ההגדרה מורחבת הנהוגה מאז פריצת משבר הקורונה). לפיכך יש חשיבות בעיצוב קפדני של הקריטריונים לזכאות דמי אבטלה – קריטריונים שיאזנו בין שיקולים סוציאליים וכלכליים, לבין הצורך לתמרץ תעסוקה (ו"יציאה" ממצב של אבטלה) בשוק עבודה משתנה.

על רקע זה, וכהמחשה לשימוש במודל ככלי לניתוח חלופות מדיניות שונות ולהשפעות המאקרו שלהן, מוצג דיון תיאורטי בחלופות מדיניות ליציאה ממשבר שמביא לעליה בשיעור האבטלה. עפ"י המודל, ברוב המקרים המשרות הפנויות ושיעור האבטלה צפויים להתפתח בכוונים מנוגדים, לאורך מה שידוע כעקומת Beveridge. כאשר אלו הם פני הדברים, מדיניות רווחה שמביאה בחשבון את שיעור האבטלה יכולה להיות אופטימלית, גם אם אינה מביאה בחשבון את התפתחות המשרות הפנויות במשק. יוצא מן הכלל הוא מצב שבו יש פגיעה במידת ההתאמה בין דרישות המעסיקים לבין כישורי והעדפות העובדים – שינוי שלפי המודל מביא להתפתחות האבטלה והמשרות הפנויות באותו כוון (כלומר לתזוזה של עקומת Beveridge, ולא לתנועה לאורכה). לנוכח שינוי מסוג זה המשק יאופיין בעלייה, בו זמנית, הן של המשרות הפנויות והן של שיעור האבטלה. במצב כזה, שיתכן ונהיה עדים לו בתקופה הקרובה בעקבות שינויים מבניים בשוק העבודה, על מדיניות הרווחה להביא בחשבון לא רק את התפתחות האבטלה, אלא גם את התפתחות המשרות הפנויות (כלומר את ההזדמנויות העומדות בפני המובטלים). אחרת, המדיניות עלולה לפגוע בתמריצים לחיפוש עבודה, באופן שינציח שילוב של אבטלה גבוהה עם פירמות שמתקשות לאייש משרות פנויות. בעזרת המודל מוצגת השוואה בין מדיניות תמיכה שמביאה בחשבון רק את שיעור האבטלה, לבין כזו המביאה בחשבון גם את התפתחות מספר המשרות הפנויות במשק. ההשוואה תורמת להמחשת המסר לפיו, במטרה לצמצם פגיעה בתמריץ לעבוד, מדיניות התמיכה צריכה להתייחס להתפתחות היחס בין מספר המשרות הפנויות לבין מספר המובטלים (מידת "ההידוק" של שוק העבודה) ולא רק למספר המובטלים. ההשוואה גם מאפשרת דיון בקשרי הגומלין שבין המדיניות הפיסקאלית, שבין השאר אמונה על קביעת ההיקף והקריטריונים של דמי האבטלה, לבין המדיניות המוניטארית שקובעת את גובה הריבית במשק.

המודל המוצג במחקר משלב הסתכלות תיאורטית ואמפירית. הוא מבוסס על תיאוריה מאקרו כלכלית עדכנית לניתוח שוק העבודה, עם כיול ואמידה בשיטה הביסייאנית. ככזה, המודל מאפשר ניתוח, בו זמנית, גם איכותני וגם כמותי. הניתוח גם מסייע בזיהוי ההתפתחויות של המשק, בדיון בסיכונים מאקרו כלכליים, בחלופות מדיניות שונות, ובקשרי הגומלין ביניהן לבין המדיניות המוניטארית.

 ​​