השפעת הקלה במגבלות נזילות על השקעה בהון אנושי: העלאת קצבאות הילדים למשפחות ערביות בישראל בשנות ה-90






·    המחקר בוחן את השפעתה של העלאת קצבאות הילדים ששולמו למשפחות ערביות בשנות ה-90 על שיעור הלמידה של בני-נוער ערביים בגילים 16-17.

·    הממצא העיקרי של המחקר הוא שהעלאת הקצבאות הובילה לעלייה בשיעור הלמידה של נערות מרקע חברתי-כלכלי נמוך. ההשפעה של העלאת הקצבאות על שיעורי הלמידה של נערים אינה מובהקת סטטיסטית.

·     המסקנה העולה מהמחקר היא שתשלומי העברה ישירים למשפחות עניות עם ילדים עשויים לתרום לגידול ברכישת השכלה.

מחקר חדש שערך שי צור מחטיבת המחקר של בנק ישראל מצא שהעלאת קצבאות הילדים למשפחות ערביות באמצע שנות ה-90 הובילה לעלייה בשיעורי הלמידה של ילדיהן בתיכון. עד שנת 1993 נהנו רק משפחות שבראשן עומד "יוצא צבא", וכן משפחות חרדיות שראשיהן במעמד של "תורתם אומנותם", מקצבאות ילדים מוגדלות עבור הילד הרביעי – מתחת לגיל 18 – ואילך. בשנת 1994 החל יישום הדרגתי של מהלך להשוואת קצבאות הילדים שמקבלות משפחות שלא נהנו עד אז מאותו מעמד, רובן המוחלט ערביות. המחקר ניצל את העובדה ששינוי המדיניות התמקד במשפחות עם ארבעה ילדים ומעלה (איור 1), והשווה בין שיעורי הלמידה של בני-נוער בגילים 16-17 (כיתות יא'-יב') מאותן משפחות, לשיעורי הלמידה של דומיהם ממשפחות עם שלושה ילדים בלבד. המדגם כלל כ-2,700 בני נוער ממשפחות ערביות שהשתתפו בסקרי כוח האדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנים 1997-1989.

 

המחקר מצא שבאותן שנים שבהן גדלו קצבאות הילדים באופן שהיטיב כאמור בעיקר עם משפחות ערביות שלהן ארבעה ילדים ומעלה, נסגר הפער בשיעורי הלמידה, שהיה לרעת בני-נוער מאותן משפחות לעומת בני-נוער משפחות ערביות עם שלושה ילדים בלבד מתחת לגיל 18 (איור 2). בפרט, בעוד ששיעורי הלמידה של בנות ממשפחות עם שלושה ילדים ירדו מעט בשנות יישום המדיניות (1997-1994), שיעורי הלמידה של בנות ממשפחות עם ארבעה וחמישה ילדים (בגילאי הזכאות לקצבת ילדים) גדלו משמעותית. בקרב הבנים שיעורי הלמידה ירדו בחדות במשפחות עם שלושה ילדים, וירדו בשיעור מתון בהרבה במשפחות עם ארבעה וחמישה ילדים.

ניתוח סטטיסטי מרובה משתנים מצא שעיקר העלייה בשיעור הלמידה התרחש בקרב נערות. עלייה של כ-7% בהכנסה המשפחתית הביאה לעליית שיעור הלמידה שלהן ב-14%. רוב העלייה בשיעור הלמידה שיקף ירידה בשיעור הנערות שלא עבדו בשכר ולא למדו, ובנוסף ירד שיעור התעסוקה של נערות בגילים אלה מרמה נמוכה גם כך של כ-3% לרמה אפסית. ניתוח פרטני מצא השפעה גדולה במיוחד בקרב נערות ממשקי-בית שבהם יש ילדים מתחת לגיל 9. ממצא זה מרמז שהקצבאות סייעו במציאת פתרון חלופי במקרים שבהם נערות סייעו באחזקת משק הבית ובהשגחה על אחיהן בגיל-הרך, כך שגדלה האפשרות של אותן נערות להתמיד בלימודיהן.

 

ניתוח "עלות תועלת" עשוי להסביר מדוע השפיע שינוי המדיניות בעיקר על נערות ולא על נערים: בצד העלות, בעוד ששיעור התעסוקה של נערים בקבוצת הטיפול עמד לפני שינוי המדיניות על כ-11%, שיעור התעסוקה של נערות עמד על 3%. בעוד שנערים שעבדו תרמו כ-30% להכנסת משק הבית, הנערות המעטות שעבדו תרמו פחות מ-20% להכנסה. קצבת הילדים עבור משפחות עם 5 ילדים עלתה ב-8% (ביחס להכנסת משק הבית), ושיעור זה היה כנראה נמוך מדי מכדי לפצות בנים על מעבר מתעסוקה ללימודים. בצד התועלת, תוספת של שנת לימוד עבור נשים ערביות הייתה מתואמת באותן שנים עם תוספת שכר של כ-10% בעוד שהתוספת הנצפית עבור גברים ערביים הייתה כ-4% בלבד. כלומר, שני הצדדים של ניתוח העלות תועלת תומכים בהגדלת שנות הלימוד של נערות, והרבה פחות מכך באלו של הנערים.

 

המחקר הכלכלי בעולם מלמד שמגבלות כספיות בטווח הקצר עלולות להביא ילדים ובני נוער להפסיק את לימודיהם, גם אם התשואה לטווח הארוך מהמשך הלימודים גבוהה למשל מהתשואה על כניסה לשוק העבודה בגיל העשרה. הממצאים במחקר הנוכחי מלמדים שתשלומי העברה ישירים למשפחות עניות עם ילדים עשויים להקל על אותן מגבלות כספיות ובכך להוביל לקבלת החלטות יעילות שמאיצות את צבירת ההון האנושי של הדור הצעיר. קשה להסיק מהמחקר על יעילותן הכוללת של קצבאות הילדים (שבינתיים הופחתו בחדות החל משנת 2003) ככלי להפחתת עוני, מכיוון שקצבאות אלה עשויות להקטין את התמריץ של ההורים לעבוד ולהשפיע על גודל המשפחה. עם זאת, כלי מדיניות שלא פוגע בתמריץ לעבוד, כדוגמת מס הכנסה שלילי (מענק ההכנסה), עולה בקנה אחד עם ממצאי המחקר, שכן השלכותיו החיוביות על השכלת הילדים לא יתקזזו עם השפעה שלילית על תעסוקת ההורים.



​​