השפעת העלאת גיל הפרישה הרשמי על מועד הפרישה בפועל של עובדים ובני\בנות זוגם

  • העלאת גיל הפרישה הרשמי במהלך העשור הקודם הביאה לעליית גיל הפרישה בפועל של הפרטים ששינוי החקיקה חל עליהם.
  • במקרים רבים, העלאת גיל הפרישה של גברים תרמה לעליית התעסוקה של נשותיהם. מנגד, העלאת גיל הפרישה הרשמי של נשים לא השפיעה על תעסוקת בן הזוג.
  • הממצאים על השפעות הדדיות בהעלאת גיל הפרישה הרשמי של בני זוג על מאפייני השתתפותם בשוק העבודה, מלמדים כי חשוב לנתח את העלאת גיל הפרישה בקונטקסט זוגי, משום שהדבר יאפשר לאמוד נכון את השפעות ההעלאה ולעצב באופן מיטבי רפורמות פנסיוניות עתידיות.

מה ההשפעה של העלאת גיל הפרישה על מאפייני שוק העבודה של זוגות נשואים? האם העלאת גיל הפרישה של בן זוג אחד משפיעה על מועד הפרישה והיקף התעסוקה של בן הזוג השני? במחקר שערכו אדית זנד מחטיבת המחקר של בנק ישראל ושירלי ליכטמן-שדות מאוניברסיטת בן-גוריון נאמדו ההשפעות של העלאת גיל הפרישה הרשמי של גברים ונשים על שיעורי התעסוקה של זוגות נשואים ועל מאפיינים נוספים שלהם בשוק העבודה, בדגש על השפעות צולבות אפשריות בין החלטות הפרישה של בני הזוג. גיל הפרישה הרשמי הינו גיל הזכאות לפנסיה תעסוקתית ולקצבת זקנה שמותנית במבחן הכנסות.


המחקר בוחן את השפעות הרפורמה הפנסיונית שיושמה באופן מדורג בין השנים 2009-2004 ודחתה את גיל הפרישה של גברים (מגיל 65 לגיל 67) ונשים (מגיל 60 לגיל 62), תוך התבססות על נתונים מנהליים המשלבים את מאפייני הזוגות הנשואים, כפי שנמדדו בשנות התשעים, עם נתוני שוק העבודה של אותם זוגות עשור לאחר מכן. אסטרטגיית הזיהוי של המחקר מתבססת על השוואת זוגות נשואים עם מבנה גילים דומה (כלומר זוגות שבהם הגברים הם באותו גיל והנשים באותו גיל) שנולדו עד שנתיים לפני השנה הקובעת  שעבורה נדחה גיל הפרישה (קבוצת הביקורת) לזוגות שנולדו עד שנתיים אחרי השנה הקובעת שעבורה נדחה גיל הפרישה (קבוצת הטיפול) והיו בטווחי הגילים של העלאת גיל הפרישה הרשמי (למשל, נערכה השוואה בין  זוגות שבהם הגבר היה בן 65 והאישה הייתה בת 60 לפני שנת 2004, כלומר זוגות שנולדו בשנים מוקדמות יותר שעבורם גיל הפרישה הרשמי לא הועלה, לזוגות שהיו בני אותם גילים אחרי שנת 2004, כלומר זוגות שנולדו בשנים מאוחרות יותר שעבורם גיל הפרישה הרשמי הועלה).


תוצאות המחקר מראות כי העלאת גיל הפרישה הרשמי של פרטים מגדילה את התעסוקה שלהם. עם זאת, ההשפעות הצולבות בין בני הזוג שונות לפי מגדר. שיעור התעסוקה של גברים גדל ב-7 עד 8 נקודות אחוז כתוצאה מהעלאת גיל הפרישה הרשמי שלהם (כאשר שיעור התעסוקה הראשוני עמד על 29%), אך הוא אינו מושפע מהעלאת גיל הפרישה של בנות זוגם. שיעור התעסוקה של נשים, לעומת זאת, מושפע גם מהעלאת גיל הפרישה של בני זוגן: הוא גדל ב-6 נקודות אחוז כתוצאה מהעלאת גיל הפרישה הרשמי שלהן (כאשר שיעור התעסוקה הראשוני עמד על 33%), וגדל ב-3 עד 5 נקודות אחוז כתוצאה מהעלאת גיל הפרישה של בני זוגן. עם זאת, עבור נשים שגיל הפרישה הרשמי שלהן הועלה אין להעלאת גיל הפרישה של בני הזוג השפעה נוספת, מעבר לגידול בשיעור התעסוקה הנובע מהעלאת גיל הפרישה שלהן עצמן.


​​​תוצאות המחקר מדגישות את חשיבות בחינת רפורמות בגיל הפרישה בקונטקסט זוגי, לאור העובדה כי קיימות השפעות הדדיות בדחיית גיל הפרישה של בני זוג. תוצאות אמידות  אלטרנטיביות, בהן לא נלקחות בחשבון ההשפעות ההדדיות בין השינויים בגיל הפרישה של בני הזוג, מצביעות על השפעות הקטנות בחצי בהשוואה לאמידה המתחשבת בהשפעות אלה, כפי שנעשה במחקר הנוכחי. אי לכך, חשוב לנתח את ההשפעות של דחיית גיל הפרישה בקונטקסט זוגי, כדי לעצב באופן מיטבי רפורמות פנסיוניות עתידיות.​ 


למחקר המלא באנגלית

​​