סוגיית היציבות הפיננסית של הפעילות בשוק הרכב ומימונה

קטע מתוך דוח היציבות הפיננסית שיפורסם בקרוב:​

 

  • הפעילות הענפה שניכרת בשנים האחרונות בשוק הרכב, והירידה  בשוויו של רכב מיד שנייה, מושכות תשומת לב גוברת למינוף ולמקורות האשראי של החברות הפעילות בתחום – יבואניות רכב וחברות החכרה (ליסינג) והשכרה.
  • הסיכון בשוק זה נשקף מירידה חדה ובלתי צפויה במחירם של כלי הרכב, כיוון שהם משמשים ביטחונות למימון הפעילות בתחום הן בקרב משקי הבית והן בקרב החברות עצמן.
  • חשיפת המערכת הפיננסית – הבנקים, חברות כרטיסי האשראי והגופים המוסדיים – לשוק זה עמדה (ברבעון השלישי של 2016) על כ-40 מיליארד ש"ח, וסכום זה כולל הן אשראי ישיר למשקי הבית ולחברות הפועלות בתחום והן החזקות ישירות בניירות ערך (מניות ואג"ח) של החברות. אמנם החשיפה מהווה חלק משמעותי ביתרת האשראי של חברות כרטיסי האשראי, אך בסך הנכסים של המערכת היא מהווה חלק קטן ואינה יוצרת סיכון מערכתי ליציבותה.

בשנים האחרונות ניכרת עלייה מתמדת במכירת כלי רכב חדשים בישראל. לפי איגוד יבואני הרכב, בשנת 2016 נמכרו 286,728 מכוניות פרטיות חדשות, מספר גבוה ביותר מ-12% מהנתון המקביל לשנת 2015. הפעילות הענפה בשוק כלי הרכב – והחשש שההיצע הגדול יוזיל אותם משמעותית שכן לרוב הם משמשים לביטחונות כנגד האשראי לחברות הפועלות בשוק – הובילו לתשומת לב גוברת למינוף ולמקורות האשראי של חברות אלה ולמידה שבה המערכת הפיננסית חשופה אליהן.

בענף הרכב בישראל פועלים בעיקר שני סוגי שחקנים: חברות היבוא, רובן בבעלות פרטית, וחברות ההחכרה (ליסינג) וההשכרה, רובן ציבוריות. יבואני הרכב משווקים כלי רכב חדשים הן למשקי הבית והן לחברות ההחכרה, ומספקים אשראי צרכני בעיקר באמצעות פריסת התשלומים על רכב חדש. חלקן עושות זאת באמצעות captive financing arms ( חברות בנות שמציעות שירותי מימון לרכישת רכב מהחברה האם). חברות ההחכרה מעמידות ציי רכב למגזר העסקי, מעניקות שירותי החכרה פרטיים ושירותי השכרה בארץ ובחו"ל, ומוכרות את כלי הרכב בתום תקופת השימוש בציי ההשכרה וההחכרה. בשנים האחרונות החברות מרחיבות את תחום העסקאות המוּכּרות בשם "אפס קילומטר": הן רוכשות מהיבואנים כלי רכב בסיטונאות, ולאחר מכן מוכרות אותם כרכב מיד ראשונה במחיר מוזל ובשיעור מימון גבוה, הן באמצעות מימון "רגיל" (פריסת תשלומים) והן באמצעות החכרה מימונית[1]. על רקע סביבת הריבית הנמוכה משווקי הרכב מאפשרים לפרוס תשלומים לתקופה ארוכה ולזכות באשראי נוסף, מעבר למסגרת האשראי שמעניקים הבנקים ו/ או חברות כרטיסי האשראי.

מאחר שיבואניות הרכב הגדולות מצויות ברובן בבעלות פרטית ואינן מפרסמות דוחות כספיים לציבור, קשה לאמוד את היקף המינוף שלהן ולתאר את מקורותיהן למימון הפעילות. אולם אפשר לקבל סדרי גודל מהתבוננות בשתי היבואניות הציבוריות, מכיוון שהן שתיים מתוך חמש החברות הגדולות בתחום. בסוף הרבעון השלישי של 2016 עמד סך הנכסים של שתיהן בלבד על כ-5.9 מיליארדי ש"ח, ואילו סך ההתחייבויות עמד על כ-4.1 מיליארדי ש"ח, כלומר שיעור המינוף הגיע לכ-70%. בארבע חברות ההחכרה הציבוריות הגדולות עמד סך הנכסים על כ-17.5 מיליארדי ש"ח, ואילו סך ההתחייבויות שלהן עמד על כ-15.2 מיליארדי ש"ח[2], כלומר שיעור המינוף הגיע ל-87%[3] בשעה שבחברות הציבוריות של המגזר העסקי (ללא בנקים וחברות ביטוח) הוא עמד על 63%. עם זאת, יש לציין כי בענף השירותים הפיננסיים, ענף דומה לחברות ההחכרה מבחינת הפעילות, המינוף עומד על 94%.

סיכון ייחודי לחשיפה לענף המסחר בכלי רכב נובע מהאפשרות שתחול ירידה בשווי כלי הרכב המשועבדים כבטוחות לטובת הגורמים המממנים את החברות הפועלות בענף, והירידה תחרוג מהאומדנים החזויים מראש. כלי רכב מהווים את עיקר הנכסים המשועבדים של החברות, ואם תתרחש הצפה בשוק הרכב המשומש, מרבית הבטוחות שלהן עלולות לאבד מערכן מעבר לחזוי. גם חברות המסחר בכלי רכב חשופות באופן ישיר לסיכון הכרוך בירידת שווי הבטוחות, וזאת דרך החשיפה למשקי הבית ולחברות החוכרות. תרחיש כזה עשוי להביא לכך שהלווים יחזירו למשווקים את כלי הרכב המשמשים בטוחות כשערכם בפועל נמוך בהרבה, וכך יגרמו הפסדים גדולים ליבואנים ולחברות ההחכרה. אמנם החברות רושמות את כלי הרכב המשועבדים בשווי מופחת (נמוך מעלותם לפי המחירון), והן מפחיתות את שוויים גם כאשר הן משעבדות אותם לגורם המממן. אולם הסיכון נשקף מכך ששווי כלי הרכב יפחת מעבר לחזוי.

נוסף לסיכון זה חשופה המערכת הפיננסית באופן ישיר גם לסיכון הנשקף מחדלות פירעון של חברות המסחר בכלי רכב. אם מיתון ואבטלה קיצוניים יפגעו במשק, הפירמות ומשקי הבית החוכרים עלולים להיקלע לחדלות פירעון וכך לגרום הפסדים כבדים לחברות ההחכרה וליבואניות. זאת ועוד, אם שיעור הריבית במשק יעלה ויפגע ביכולת ההחזר של משקי הבית[4], הם עלולים להיקלע לחדלות פירעון ולגרום הפסדים כבדים ליבואניות.

המערכת הפיננסית חשופה לשוק הרכב דרך כמה ערוצים. ראשית, הבנקים חשופים לשוק זה דרך האשראי הצרכני שהם מעניקים למשקי הבית. יתרת האשראי המאזני שהעמידו הבנקים כנגד רכב משועבד הגיעה ברבעון השלישי של 2016 לכ-9.5 מיליארד ש"ח, 7.1% מיתרת האשראי הצרכני שהם העמידו למשקי הבית. היתרה המקבילה שהעמידו חברות כרטיסי האשראי הגיעה ל-1.9 מיליארד ש"ח, כ-20% מיתרת האשראי הצרכני שהן העמידו[5]. נוסף על כך הבנקים חשופים ליבואניות ולחברות ההחכרה וההשכרה דרך הלוואות, והאשראי המאזני לענף המסחר בכלי רכב הגיע כמעט ל-25 מיליארד ש"ח, 6.3% מיתרת האשראי למגזר העסקי[6].

גם הגופים המוסדיים חשופים לענף הרכב – דרך החזקה ישירה בניירות ערך של החברות הפעילות בתחום והלוואות ישירות שהם מעמידים להן. סך החזקותיהם הישירות בחברות ההחכרה הגדולות וביבואניות עמד בסוף הרבעון השלישי של 2016 על כ-1.5 מיליארד ש"ח ועל כ-700 מיליוני ש"ח, בהתאמה; סכומים אלה מהווים יחדיו כ-0.17% מסך החזקותיהם של המוסדיים, בשעה שהסכומים בתקופה המקבילה ב-2015 היוו 0.14% מסך החזקותיהם. היקף ההלוואות שהמוסדיים העניקו לחברות מענף הרכב עמד על 1.2 מיליארד ש"ח, כ-1.8% מסך הלוואותיהם, בשעה שבתקופה המקבילה ב-2015 הוא עמד על 674 מיליוני ש"ח, כ-1.3% מסך ההלוואות[7].

מהסקירה לעיל עולה כי המערכת הפיננסית חשופה לענף הרכב על נגזרותיו במידה הולכת וגדלה, וכיום החשיפה אינה זניחה מבחינת היקפה (כ-40 מיליארד ש"ח). אולם מאחר שהיא מהווה חלק קטן בסך נכסי המערכת, הסיכון המערכתי איננו גדול. עם זאת יש להעיר כי החשיפה מהווה חלק קטן בסך הנכסים של המערכת הבנקאית ושל הגופים המוסדיים אך חלק משמעותי ביתרת האשראי של חברות כרטיסי האשראי.

 

חשיפת המערכת הפיננסית לענף הרכב1

 

סוג החשיפה

2015Q3

2016Q3

הבנקים

יתרת האשראי העסקי לענף המסחר בכלי רכב

22,924

24,855

 

השיעור מתוך יתרת האשראי העסקי

5.86%

6.16%

 

יתרת האשראי הצרכני בשעבוד כלי רכב

אין נתון

9,542

 

השיעור מתוך יתרת האשראי שאינו לדיור

אין נתון

7.12%

חברות כרטיסי האשראי

יתרת האשראי הצרכני בשעבוד כלי רכב

1,637

1,932

 

השיעור מתוך יתרת האשראי ללקוחות פרטיים

22%

20.2%

הגופים המוסדיים

החזקה ביבואניות רכב

507

685

 

החזקה בחברות החכרה

1,190

1,523

 

יתרת ההלוואות הישירות לענף הרכב

674

1,168

 

שיעור החשיפה מתוך סך הנכסים המנוהלים

0.2%

0.26%

 

שיעור החשיפה מתוך נכסי הסיכון2

0.35%

0.46%

סך החשיפה של המערכת הפיננסית

 

 

-

39,705

1 הסכומים במיליוני ש"ח.

2 נכסי הסיכון –  הנכסים המנוהלים פחות תיק האג"ח הממשלתיות.

המקור: עיבודי בנק ישראל.


[1] בעסקאות חכירה אלה הלקוח משלם תמורת הרכב תשלום חודשי קבוע מראש. בתקופת החכירה הרכב נותר בבעלות החברה המחכירה היות שהוא משמש בטוחה לתשלומים החודשיים. בתום התקופה הלקוח רשאי (א) לרכוש את הרכב תמורת סכום שנקבע מראש, (ב) להחזירו לחברה, או (ג) להמשיך את ההתקשרות עמה ולהחליף את הרכב הנוכחי בחדש.

[2] כ-28% מסך ההתחייבויות הם אג"ח לטווח ארוך וכ-22% – הלוואות מתאגידים בנקאיים.

[3] והשונות נמוכה: שיעור המינוף נע בין 85.6% ל-88.2%.

[4] אנו מניחים שלפחות חלק מהאשראי ניתן בריבית משתנה.

[5] אמנם ייתכן שחלק מן האשראי לרכישת רכב ניתן במסגרת "אשראי לכל מטרה" ולא כנגד שעבוד הרכב, אולם במקרה זה הסיכונים לאשראי הנידון זהים לשאר סיכוני האשראי למשקי הבית ואינם כוללים את הסיכון הנוסף הנשקף מירידה בערך הבטוחות.

[6] זוהי הערכת חסר של החשיפה הבנקאית לחברות בתחום: האשראי לחברות ההחכרה המימונית נכלל בענף "שירותים פיננסיים", ומאחר שענף זה כולל מן הסתם גם חברות מתחומים פיננסיים אחרים, אי-אפשר לכלול אותו בחשיפה לענף הרכב.

[7] כדי לחשב זאת סכמנו את ההלוואות הישירות שניתנו בשעבוד כלי רכב ואת ההלוואות ששמן מעיד עליהן כי הן ניתנו לחברות בתחום. גם כאן מדובר בהערכת חסר כיוון שלחלק מההלוואות יש שם גנרי שאינו מעיד דבר על זהות הלווה.