ניתוח מיוחד של חטיבת המחקר בבנק ישראל: שיעור האבטלה והגדרתו בתקופת הקורונה


  • הנתון לגבי שיעור האבטלה אותו צפויה הלמ"ס לפרסם יהיה נמוך באופן משמעותי ביחס לנתוני דורשי העבודה אותם מפרסם שירות התעסוקה.
  • ריבוי המועסקים שיצאו, כאילוץ כפוי, לחל"ת והימצאות האוכלוסייה והמגזר העסקי תחת מגבלות פעילות, יוצרים קושי מושגי ייחודי בהגדרת וניתוח נתוני האבטלה בעת הזו.
  • ​הקושי ההגדרתי קיבל ביטוי בפערים שנפערו בין תחזית קרן המטבע לתחזית בנק ישראל באשר לשיעור האבטלה הצפוי בישראל ברבעון השני. 

 

מאז תחילת משבר הקורונה הציבור הישראלי נחשף כמעט ערב-ערב לעלייה החדה במספר דורשי העבודה שנרשמו בשירות התעסוקה. מספר דורשי העבודה (שלעתים כונו בתקשורת "מובטלים") חצה את רף המיליון ועמד ב-21/4/2020 על למעלה מ-27% מכח העבודה. מרביתם של דורשי העבודה החדשים נרשמו בגין יציאה כפויה לחופשה ללא תשלום (חל"ת) (ראה איור 1). לצד נתון זה, הלמ"ס מפרסמת אחת לחודש נתון של שיעור האבטלה המבוסס על סקר כח אדם שנערך בקרב כמה אלפי נדגמים בגיל העבודה. מסמך זה מסביר את ההבדלים ההגדרתיים בין הנתונים, ומבהיר את השפעת המצב המיוחד שנוצר בעקבות משבר הקורונה על האופן בו הלמ"ס מודדת את  האבטלה במשק. בפרט – נעריך האם כל הפרטים שיצאו לחל"ת יספרו כמובטלים.


מובטל מוגדר כמי שאינו מועסק, מעוניין לעבוד, זמין לעבודה ומחפש עבודה בצורה פעילה. לעומת זאת, אדם הנעדר מהעבודה, אך מקבל תשלום (לרבות מהביטוח הלאומי) וצפוי לחזור לאותו מעסיק, נחשב מועסק הנעדר זמנית ממקום העבודה. מאחר שמרבית היוצאים לחל"ת עונים על הגדרה זו, אנו מעריכים כי בנתוני חודש מרץ (שיפורסמו בסוף אפריל) לא ישתקף שינוי משמעותי בשיעור האבטלה, והנתונים יראו גידול במועסקים הנעדרים זמנית. לגבי אפריל, והרבעון השני בכלל, התמונה פחות ברורה ותלויה גם במידה מסויימת באופן המענה של הנדגמים בסקר. אופן סיווגו של נדגם בסקר הנמצא בחל"ת תלוי בשאלה - האם הוא צפוי לחזור לעבוד אצל אותו מעסיק. אם כן, הוא יסווג כמועסק הנעדר זמנית. אם הנדגם יעריך שלא יחזור לעבוד אצל המעסיק שממנו יצא לחל"ת, הוא יסווג כלא-מועסק (בהמשך יוסבר האם הוא גם נחשב מובטל). חשוב לציין כי זו אינה רק סמנטיקה; ההתנהגות הכלכלית של פרט החושב שהוא בחופשה (כפויה) זמנית שונה מזו של פרט הסבור שלא יוכל לחזור למקום עבודתו.


איור 2 המוצג להלן מציג בצורה סכמטית את מבנה שוק העבודה, ובהערות באדום על כל סגמנט בתרשים ניתן ללמוד על הצפי לשינוי בו לנוכח המשבר. כך למשל, את הלא-מועסקים הלמ"ס תסווג לשתי קטגוריות: מובטלים[1], וכאלו שלא משתתפים בכוח העבודה. הסיווג תלוי בשאלה - האם הנדגם (שאינו מועסק) חיפש באופן פעיל עבודה. גורם זה צפוי להביא לכך  שמספר רב מהלא-מועסקים החדשים יסווגו כאלה שלא משתתפים בכוח העבודה (ולכן אינם מסווגים כמובטלים), וכתוצאה תחול ירידה בשיעור ההשתתפות בכח העבודה. זאת מאחר שמי שעונה בסקר כח אדם שלא חיפש עבודה באופן פעיל בגלל הקורונה (למשל, כי הנדגם סבור שאי אפשר לחפש עבודה בשל המגבלות על התנועה, או שאין טעם לנסות לחפש) ייחשב כמי שלא חיפש ולכן אינו מוגדר כמובטל, אלא כמי שאינו נמצא בכח העבודה. תופעה זו היא זמנית והיא רלבנטית כל עוד מקומות העבודה סגורים. ככול שייפתחו מקומות העבודה מחדש, כפי שהחל לקרות מה-19.4.20, התקפות של התשובות מהסוג שהוזכרו בסעיף הקודם תקטן. על כן, בניתוח הנתונים והתחזיות שמתייחסות לתקופה שהחל ממרץ ועד שתתרחש פתיחה מלאה של העסקים במשק, חשוב לשים לב גם לשיעור התעסוקה, המוגדר בפשטות כמספר המועסקים מתוך סך האוכלוסיה בגיל העבודה. שיעור התעסוקה אינו מושפע מהקושי לסווג את הלא-מועסקים כמובטלים או כלא-משתתפים. בנוסף, יהיה חשוב לבחון את היקף שעות העבודה של המועסקים ואת שיעור המועסקים חלקית – ואת אלו מביניהם שמועסקים במשרה חלקית שלא מבחירה – שכן גם קבוצה זו עשויה להתרחב במקרה של החזרה הדרגתית של העובדים שהוצאו לחל"ת. 

על פי תחזית חטיבת המחקר, הקושי הרישומי הייחודי לתקופה זו צפוי לדעוך במחצית השנייה של השנה משני טעמים: ראשית, משום שחל"ת כתחליף לתעסוקה או פיטורין הוא פתרון זמני, ושנית, משום שצמצום ההגבלות הרפואיות יאפשר למי שיצא לחל"ת לחפש עבודה באופן פעיל יותר. 

הגדרות הלמ"ס מבוססות על סטנדרטים בינלאומיים והן מושתתות על הנוהג המקובל במדינות רבות בעולם. יחד עם זאת, בתקופת הביניים הנתון של דורשי עבודה בשרות התעסוקה (לפיו כ-25% מהמועסקים במשק נרשמו כדורשי עבודה, מרביתם בחל"ת) משקף תופעה שעלינו לנתח, לצד זה שהיא מראה את ההשפעה על תקציב הביטוח הלאומי. לנתון זה הייתה גם תרומה משמעותית למעקב אחרי מצב המשק בעת הכניסה למשבר, שכן הוא פורסם כמעט באופן יומי וללא דיחוי. אולם, חשוב לציין שני מאפיינים שלו: מחד, הוא אינו מבטא את כל הפגיעה הזמנית בתעסוקה מאחר שאינו כולל עצמאיים שלא עבדו וחלק ניכר מהשכירים שאינם זכאים לדמי אבטלה. מאידך, הנתון אינו מבטא אבטלה מתמשכת שכן חלק ניכר מדורשי העבודה הללו צפויים לחזור למעגל התעסוקה כאשר תותר פעילות כלכלית. 

הקושי המושגי שלובן כאן קיבל ביטוי בתחזית שפרסמה לאחרונה קרן המטבע הבינלאומית, שהעריכה ששיעור האבטלה הממוצע ב-2020 יהיה  12%,  (לעומת 6% בתחזית בנק ישראל). הקרן ביססה את תחזית האבטלה שלה בין היתר על נתוני שירות התעסוקה וכללה כמובטלים את כל העובדים בחל"ת (כ-800 אלף איש) בעוד תחזית בנק ישראל התבססה על הנחה על פיה רק מיעוטם של העובדים בחל"ת – עד 200 אלף איש   אכן יוגדרו בסופו של דבר כמובטלים. על כן, תחזית האבטלה של הקרן ובנק ישראל נבדלות בעיקר ביחס לרבעון השני. התחזיות ביחס למחצית השנייה הן די דומות.

 



[1] מכונים בפרסומי הלמ"ס – "בלתי מועסקים".

​​