השפעת ההשכלה על שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל

 להודעה זו בקובץ WORD

 


בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל לשנת 2012, שיפורסם בקרוב
:
השפעת ההשכלה על שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל
 
·         עליית רמת ההשכלה של האוכלוסייה היא הגורם הדומיננטי בעליית שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה בישראל בעשור האחרון.

 

·         שיעורי ההשתתפות בתוך כל אחת מקבוצות ההשכלה לא עלו משמעותית בעשור האחרון.

 

·         העצמת מדיניות התמריצים לעבודה של הממשלה חשובה לעידוד אוכלוסיות נוספות לעבוד, ולשם כך – גם לרכוש את ההשכלה המתאימה, שתאפשר להן ליהנות מתמורה גבוהה לתעסוקה.

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל (אחוז העובדים ומחפשי העבודה מהאוכלוסייה בגילים 15 ומעלה). עלה בשנים 2002–2012  בכ-4 נקודות אחוז ותרם לעלייה של שיעור התעסוקה במשק. עלייה זו תאמה את מדיניות הממשלה בשוק העבודה בעשור האחרון, שהתמקדה במידה רבה בתמרוץ ההשתתפות בכוח העבודה. זאת, בין היתר, באמצעות תוכניות "מרווחה לתעסוקה" כדוגמת "אורות לתעסוקה" ו"תוכנית ויסקונסין", הפחתה של הקצבאות לאנשים בגיל העבודה ומתן מענק הכנסה (מס הכנסה שלילי) לעובדים, סבסוד טיפול בילדים לשם עידוד תעסוקת אימהות והעלאת גיל הפרישה.
בצד השפעת המדיניות, מושפעת ההשתתפות בכוח העבודה במידה רבה מרמת ההשכלה של האוכלוסייה בגיל העבודה: באיור 1 ניתן לראות כי קבוצות בעלות השכלה גבוהה מתאפיינות בשיעור השתתפות גבוה יחסית. כן ניתן לראות כי שיעור ההשתתפות בתוך כל קבוצת השכלה אינו עולה לאורך השנים[1], ואף על פי כן שיעור ההשתתפות הכולל הולך ועולה. זאת משום שההשכלה הממוצעת של האוכלוסייה בגיל העבודה (איור 2) עולה עם השנים. שילוב עובדות אלו מלמד כי העלייה ברמת ההשכלה היא הסיבה העיקרית לעלייתו של שיעור ההשתתפות[2].

27022013-a-1.gif

 


27022013-a-2.gif



לצורך בחינת ההשפעה של עליית ההשכלה הממוצעת על שיעור ההשתתפות אמדנו שני שיעורי השתתפות תיאורטיים. הסימולציה הראשונה (הקו הכחול באיור 3) מציגה רק את השפעת השינוי בהשתתפות של כל קבוצת השכלה, תוך קיבוע משקלותיהן של קבוצות ההשכלה כפי שהיו ב-1997. בכך היא מבטאת את שיעור ההשתתפות שהיה מתקבל לולא עלתה מאז רמת ההשכלה של האוכלוסייה בגיל העבודה בכללה. הסימולציה השנייה (הקו השחור באיור 3) מציגה את ההשפעה של עליית ההשכלה של החברה הישראלית בכללה, מקבעת את שיעור ההשתתפות של כל קבוצה, וכך מבטאת רק את השפעת השינוי במשקלותיהן של קבוצות ההשכלה. מהסימולציות עולה כי מאז 1997 שיעור ההשתתפות התיאורטי ללא השפעת העלייה הכללית ברמת ההשכלה ירד מעט, ושינוי רמת ההשתתפות של כל קבוצה בנפרד לא תרם לרמה הכוללת. מכאן שהעלייה ברמת ההשכלה של האוכלוסייה בכללה היא הגורם הדומיננטי לעליית שיעור ההשתתפות.

27022013-a-3.gif



העליה ברמת ההשכלה של האוכלוסייה משקפת במידה רבה את העליה בשיעור הסטודנטים הלומדים במוסדות האקדמיים החל משנות התשעים, וזאת בעיקר בזכות גידול ההיצע של מקומות הלימוד במכללות. עלייה זו התמתנה בשנים האחרונות, ובשנים 2009 עד 2011 שיעור הסטודנטים לתואר ראשון באוכלוסייה כמעט לא השתנה. עצירת גידולו של שיעור הסטודנטים חופפת לסגירת הפער שבין מספר מסיימי התיכון העומדים ברף הקבלה לאוניברסיטאות למספר הצעירים הממשיכים ללימודים אקדמיים. שיעור בוגרי התיכון העומדים ברף הקבלה ושיעור הצעירים שהחלו ללמוד במוסדות האקדמיים[3] (איור 4) עלו עלייה מתונה בעשור הקודם, עד ל-46.6 אחוז בשנת 2010. מסגירת הפער ומהתמתנות העלייה של שיעור הסטודנטים באוכלוסייה  עולה כי החסם העיקרי להמשך עליית רמתה של השכלת הצעירים אינו היצע המקומות במערכת ההשכלה הגבוהה. לפיכך כיום יש לפעול ביתר שאת להעלאת שיעור בוגרי התיכון המתאימים ללימודים אקדמיים בארץ, ובפרט – להעלאת השיעור של בעלי תעודת בגרות המתאימה ללימודים כאלה בקרב החרדים והערבים, שבקרבם השיעורים הנוכחיים (לשנת 2010) הם 5 אחוזים ו-35.7 אחוזים, בהתאמה, בלבד.



27022013-a-4.gif
הניתוח לעיל מראה כי העלייה ברמת ההשכלה של האוכלוסייה – פרי ההשקעה הניכרת בהרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה, בעיקר בשנות התשעים – היא הגורם המשמעותי ביותר לגידול שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הישראלי, וכי שיעור הלומדים גדל במידה ניכרת עוד לפני השינויים הניכרים במדיניות התמריצים לעבודה של הממשלה. עם זאת, בטווח הארוך לתמריצים מתאימים יש חשיבות רבה כדי לעודד אוכלוסיות נוספות לעבוד, ולשם כך – גם לרכוש את ההשכלה המתאימה, שתאפשר להן ליהנות מתמורה גבוהה לתעסוקה.


 

 

 

 

 

 

 

 

[1] קבוצת ההשכלה הנמוכה ביותר אף מתאפיינת בירידה של שיעור ההשתתפות לאורך השנים.
[2] בחינה של שיעור התעסוקה, במקום שיעור ההשתתפות, מציגה תמונה דומה לאורך התקופה כולה, אך עם תנודתיות רבה יותר, שכן שיעור התעסוקה מושפע גם מהאבטלה, שהיא תנודתית על פני מחזור העסקים ובעוצמה רבה יותר ככל שרמת ההשכלה נמוכה יותר.

[3] שיעור הסטודנטים הישראלים המתחילים ללמוד משנתון ממוצע של בני 20 – 24, ללא הסטודנטים הלומדים בחו"ל.