ניתוח חטיבת המחקר בבנק ישראל: פסולת עירונית – הבעיה וכלים כלכליים לטיפול



  • כמות הפסולת העירונית לנפש בישראל היא בין הגבוהות במדינות המפותחות ושיעור המיחזור הוא מהנמוכים במדינות אלה.
  • בעיית הפסולת בישראל עלולה להחמיר לנוכח גידול האוכלוסייה והעלייה הצפויה ברמת החיים.
  • ​לכלים כלכליים תפקיד חשוב בהפחתת כמות הפסולת ושיפור הטיפול בה, והשימוש בהם בישראל גבר בשנים האחרונות. שיפור באופן קביעת גובה ההיטלים והרחבת תחולתם עשויים להגדיל את תרומתם להתמודדות עם הבעיה.

 

פסולת עירונית מוצקה – אשפה ביתית ומסחרית וגזם[1] – גורמת נזקים סביבתיים רבים, גם אם היא מטופלת באופן מוסדר. אופי הנזקים וחומרתם מושפעים מכמות הפסולת, מהרכבה ומאופן הטיפול בה. המודעות הגוברת בכל העולם לנזקים אלה יחד עם המורכבות הכרוכה בהפעלת כלי מדיניות להפחתת כמות הפסולת ולטיפול בה מביאים לעיסוק נרחב בסוגיה ולחיפוש מתמיד אחר כלים מתאימים.

כמות הפסולת העירונית לנפש בישראל היא בין הגבוהות במדינות המפותחות ושיעור המיחזור הוא מהנמוכים במדינות אלה. גידול כמות הפסולת לנפש בישראל לאורך זמן כמו גם המתאם החיובי בין רמת ההכנסה ברשויות המקומיות (הנמדדת על פי השכר הממוצע של תושבי הרשות) לבין כמות הפסולת לנפש שהן מייצרות מלמדים כי בעיית הפסולת עלולה להחמיר עוד לנוכח העלייה הצפויה ברמת החיים וגידול האוכלוסייה. ואולם, החמרה כזו אינה בלתי נמנעת; הנתונים מלמדים כי גם שיעור המיחזור ברשויות המקומיות עולה עם הכנסת תושביהן וכתוצאה מכך אין קשר מובהק בינה לבין כמות הפסולת הנשלחת להטמנה. ההבדלים הניכרים בין הערים הגדולות בישראל בשיעורי המיחזור מרמזים גם הם כי שיפור ההתנהלות העירונית יכול להגדיל את שיעורי המיחזור ולהפחית את כמות הפסולת הנשלחת להטמנה. הניסיון הבין-לאומי מראה כי חלק ממדינות OECD הצליחו להפחית את כמות הפסולת לנפש בשיעור ניכר חרף גידולו של התוצר לנפש. 

 

מבחינה סביבתית העדיפות הראשונה בהתמודדות עם הבעיה היא הפחתה-במקור של כמות הפסולת, אחריה המיחזור ולבסוף סילוק מיטבי של הפסולת הסופית. לכלים כלכליים, המופעלים במקרים רבים בשילוב עם כלי אסדרה, תפקיד מרכזי בהשגת מטרות אלה. לצד אלה נודעת חשיבות רבה להגברת מודעות הציבור לנזקי הפסולת וליכולתו לתרום להקטנתם, בייחוד בשל מגבלות האסדרה והכלים הכלכליים.

בישראל גבר בשנים האחרונות השימוש בכלים כלכליים להתמודדות עם בעיית הפסולת בשלבים השונים של חיי המוצר: חובת גביית תשלום על שקיות נשיאה חד-פעמיות מתמקדת בשלב הרכישה, ונועדה להפחתה-במקור של הפסולת; ארבעה חוקי אחריות יצרן מורחבת נועדו לעודד איסוף ומיחזור של מספר סוגי פסולת: מיכלי משקה, צמיגים, אריזות, ציוד חשמלי ואלקטרוני וסוללות. הללו מתמקדים בשלב תום השימוש במוצר שבו הפרט מחליט אם להשליך את הפסולת לפח או למיינה ולהעביר את חלקה למיחזור. היטל ההטמנה הקיים מאז 2007 נועד לתמרץ את הרשויות המקומיות להפחית את כמות הפסולת שהן שולחות להטמנה.

בהסתכלות קדימה ראוי לשקול מספר שיפורים בכלים הכלכליים כגון הצמדת ההיטלים השונים להכנסה הממוצעת במשק על מנת למנוע את שחיקת האפקטיביות שלהם, היטל הטמנה דיפרנציאלי בהתאם להכנסת היישוב, והרחבת התחולה של היטלים לסוגים נוספים של אריזות, כלי פלסטיק חד-פעמיים ועוד.

בישראל כמעט אין שריפה של פסולת, ובכך היא חריגה בהשוואה למרבית המדינות המפותחות. מדיניות המשרד להגנת הסביבה לשנים הבאות היא להעדיף שריפה על הטמנה. ככל שהדבר ייושם,  חשוב יהיה לקבוע היטל גם על שריפה אשר ישקף את מאזן העלות/תועלת הסביבתית שלה ויצור תמריץ לצמצום כמות הפסולת לסילוק סופי ולהגדלת שיעור המיחזור.



[1] פסולת מסחרית – פסולת שמקורה בעסקים כגון חנויות, שווקים, משרדים, מסעדות, מרכזי קניות ובילוי. הגדרת הפסולת העירונית אינה כוללת פסולת תעשייתית, פסולת בניין וביוב, ואיננו עוסקים בהם בדיון הנוכחי.​

​​