מחקר חדש: התעסוקה בסביבות גיל הפרישה במהלך משבר הקורונה ועד תום הרבעון השני של 2021

​למחקר המלא​

  • התעסוקה במשק התאוששה במהירות לאחר מבצע חיסוני הקורונה, שהתנהל ברבעון הראשון של 2021. בקרב האוכלוסייה היהודית הלא חרדית שמעל גיל 35 שיעור התעסוקה חזר כמעט לרמתו לפני המשבר, כולל ברוב קבוצות הגיל המבוגרות (בני 55+), למרות החששות מהשלכותיו ארוכות הטווח של משבר הקורונה על תעסוקת מבוגרים. ייתכן שהדבר משקף גם את תרומתם של הסדרי החל"ת, אשר שימרו את הזיקה בין עובדים למעסיקים.
  • בקרב הגברים שמעל גיל 62 והנשים שמעל גיל 67 שיעור התעסוקה עדיין לא התאושש במלואו בסוף הרבעון השני של 2021, והדבר בלט בעיקר בקרב בעלי ההשכלה הנמוכה. במהלך משבר הקורונה אף נרשמה ירידה חדה יותר בשיעורי התעסוקה (באחוזים) של קבוצות אלו בהשוואה לצעירים מהם, בפרט של אלו בעלי השכלה נמוכה ועובדי "ענפי הקירבה". 
  • הואיל ובמשברים קודמים חזרתם של מבוגרים לתעסוקה הייתה איטית מזו של צעירים, ומבוגרים גם נוטים לפרישה מוקדמת, אופפת אי-וודאות את המשך ההתאוששות של שיעורי התעסוקה בקבוצות הגיל המבוגרות (נשים בנות 67+ וגברים בני 62+), שטרם חזרו להיקפם ערב המשבר. זאת בפרט על רקע התפשטותה המחודשת של התחלואה בקורונה לאחר התקופה הנסקרת.

 

התארכות תוחלת החיים, גידול ההוצאות התקציביות הכרוך בה והרצון להבטיח לאלו שבגיל הזיקנה הכנסה נאותה מעמידים את התעסוקה של קבוצות הגיל לפני ואחרי גיל הפרישה במוקד מדיניות התעסוקה בישראל ובעולם. מחקר שערכו אדית זנד, תמר רמות-ניסקה ועדי גלמן מחטיבת המחקר סוקר את התפתחות שיעורי התעסוקה על פי חתכים של גיל, מין, השכלה, משלח יד וענף כלכלי ערב משבר הקורונה, במהלכו ובחודשים מרץ עד יוני 2021, לאחר מבצע החיסונים.

הפערים בשיעורי התעסוקה לפי הגיל בולטים בנתונים ערב משבר הקורונה (איור 1). ככל ששכבת הגיל גבוהה יותר שיעורי התעסוקה נמוכים יותר, ובפרט בולט הפער בשיעורי התעסוקה של גברים ונשים בין הגילים שלפני גיל הזכאות לקצבת זיקנה (67 ו-62, בהתאמה) לגילים שלאחר מכן. משבר הקורונה אמנם פגע בשיעורי התעסוקה של כל קבוצות הגיל, אך הניתוח שערכנו מצביע על פגיעה חמורה במיוחד, באחוזים, בשיעורי התעסוקה של האוכלוסייה שמעל גיל 67 (בני ובנות 67–71), שהסיכון הבריאותי הנשקף להם גדול יותר. הדינמיקה של השתנות התעסוקה במהלך תקופת משבר הקורונה, המוצגת באיור 1, היתה דומה בין הנשים והגברים ובין קבוצות הגיל השונות: שלוש תקופות הסגרים התאפיינו בירידות חדות של שיעורי התעסוקה – בפרט החודשים מרץ-אפריל 2020, ובמידה פחותה הסגרים האחרים: בספטמבר 2020 ולבסוף בחודש פברואר 2021. בין הסגרים, ובפרט בחודשי הקיץ יולי-אוגוסט 2020, התאוששה התעסוקה בכל קבוצות הגיל: היא התקרבה לרמתה הממוצעת ב-2019, אך נותרה נמוכה ממנה. בהתמקדות בגיל המבוגר, לקראת סוף התקופה הנסקרת, בחודשים מאי-יוני 2021, נותרו עדיין פערים ניכרים בשיעורי התעסוקה של נשים בנות 67–71 וגברים בני 62–71, בפרט לרעתם של בעלי השכלה נמוכה ושל המועסקים ב"ענפי הקירבה".

מוקדם לאפיין את קבוצות האוכלוסייה שהתעסוקה שלהן תתקשה להתאושש בטווח הארוך, מפני שהמשבר הבריאותי טרם חלף. מבוגרים כנראה מתקשים יותר מצעירים לשוב לתעסוקה לאחר תקופות אבטלה, בפרט כאשר הביקוש לעבודה נמוך, זאת ממספר סיבות כלכליות: (1) פריון עבודה (פוטנציאלי) נמוך של מובטלים בסביבות גיל הפרישה, בגלל שחיקה במיומנויותיהם; (2) אופק תעסוקתי קצר יותר, שמעלה את עלויות הגיוס וההכשרה של עובדים אלו ביחס לתועלתם העתידית; (3) אפליה על רקע גיל. בד בבד, הפנמת הביקוש הנמוך לתעסוקה יכולה להרתיע מובטלים מבוגרים מחיפוש עבודה מלכתחילה ולפגוע בהיצע העבודה שלהם.  עם זאת, הניתוח הנוכחי מראה כי השפעות אלו ממוקדות כנראה, לפחות בישראל במשבר הנוכחי, בעיקר בקבוצת הגיל שקרובה מאוד לגיל הפרישה או מצויה מעליו, במיוחד בקרב הגברים.

מכיוון שבנוסף לגידול בהכנסה, לתעסוקה בגיל מבוגר יתרונות נוספים רבים, כגון תרומתה לאינטראקציה החברתית ולשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית, חשוב לחזק את המדיניות שמסייעת למבוגרים אשר נפלטו מתעסוקה ומעוניינים לשוב לעבוד. בין אמצעי המדיניות רצוי להגדיל את היצע ההכשרות המקצועיות המתאימות לאוכלוסייה המבוגרת, ולסייע בתהליכי החיפוש וההשמה.