השקעת יתרות מטבע החוץ

תקציר:

הרמה הממוצעת של יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל בשנת 2003 הייתה כ-24 מיליארדי דולרים. היתרות מנוהלות לפי הוראות חוק בנק ישראל התשי"ד-1954 והפרשנות המשפטית שהתווספה לחוק במשך השנים, ועל פי מסגרת של כללים המבטאים את מאפייניו של הבנק ומשקפים את התפקידים שהיתרות ממלאות. בהתאם לכך, היתרות מושקעות באיגרות חוב נקובות במטבע חוץ של ממשלות זרות, או בערבות מלאה שלהן, ובפיקדונות מטבע חוץ בבנקים זרים מחוץ לישראל3. במסגרת ניהול היתרות, הבנק רשאי לעשות עסקאות עם בנקים מחוץ לישראל ועם סוחרים שהם בנקים להשקעות ולהשתמש בנכסים נגזרים, כגון חוזים עתידיים, בתנאי שנכס הבסיס שלהם הוא נכס שהבנק מוסמך להחזיק. הבנק גם רשאי לבצע עסקאות במטבע חוץ עם מספר מצומצם של גורמים מקומיים, כגון הממשלה והתאגידים הבנקאיים.

בעבר, תפקידן העיקרי של היתרות היה לספק את הנזילות הנדרשת לבנק ישראל לשם התערבות בשוק מטבע החוץ והגנה על משטר שער החליפין. זאת כאשר שער החליפין היה קבוע או מנוהל על פי כללים קשוחים. עם הזמן חלו שינויים בתפקידי היתרות, על רקע שינויים בסביבה המקרו-כלכלית ובמשטר שער החליפין. כיום תפקידיהן של יתרות מטבע החוץ הם משני סוגים: (1) שימושים אפשריים בהן, דהיינו האפשרות להעביר אותן לגוף אחר בתמורה לשקלים או להתחייבות כספית; השימוש העיקרי הוא מכירת מטבע חוץ לממשלה לצורך שירות חובותיה. (2) תועלות למשק, הנובעות מעצם העובדה שיש למדינת ישראל יתרות מטבע חוץ בהיקף מסוים. התועלות העיקריות הן הקטנת ההסתברות למשבר בשוק מטבע החוץ בישראל ושיפור מעמדה בסביבה הפיננסית הבין-לאומית. תפקידי היתרות משמשים בסיס הן לקביעת רמתן הרצויה והן להגדרת מדיניות ההשקעה שלפיה מנוהל תיק היתרות.

תשואת ההחזקה של היתרות במונחי נומרר הסתכמה בשנת 2003 ב-2.2%, לעומת 5.2% אשתקד. תשואה זו משקפת את הרמה הנמוכה של התשואות-לפדיון שהתקיימה לאורך השנה הנסקרת בשוקי ההון שהיתרות מושקעות בהם. תשואת ההחזקה במונחי שקלים הייתה השנה שלילית, 1.3%-, לאחר 17.8% בשנת 2002, ושיקפה את השפעתן של התחזקות השקל לעומת הדולר והיחלשותו לעומת המטבעות האחרים שהיתרות מושקעות בהם.

השנה תשואת ההחזקה של היתרות הייתה גבוהה ב-21 נקודות בסיס מתשואת הסמן, שהוא תיק היפותטי המשמש קנה מידה להערכת הביצועים של השקעת היתרות ועוגן לניהול הסיכונים הפיננסיים שלהן. פער התשואה בין תיק היתרות לסמן מבטא את תרומת הניהול של התיק. התשואה של היתרות מושפעת במידה רבה מהרכב הסמן של התיק, וזאת מפני ההיקף הקטן-יחסית של הסיכון המנוהל בתיק, סיכון הנובע מן הסטיות מהסמן. מאמץ ניכר מושקע בשנים האחרונות בהחלטות על הקצאת נכסים לתיק בהרכב שונה מזה של הסמן ובהחלטות על בחירת הנכסים, שאינם בסמן, לתיק היתרות. לעומת זאת פחת בשנים האחרונות היקף הפוזיציות בתחום ניהול האריכות והניהול המטבעי, בהתאם למדיניות של הקטנת החשיפה בתחומים אלו.

התרומה של ההחלטות בתחום בחירת הנכסים, שהוא מרכיבי פער התשואה לעומת הסמן, הסתכמה השנה גם היא ב-21 נקודות בסיס. עיקר התרומה נבע מההשקעה באיגרות חוב צמודות למדד (TIPS) (כ-7 נקודות בסיס), מהשקעה באיגרות חוב מסוג Eurobonds ובאיגרות חוב מגובות במשכנתאות מסוג GNMA (כנקודת בסיס אחת כל אחת), ומפעילות של השאלת ניירות ערך"(כ-2 נקודות בסיס). תרומתו של הניהול המטבעי הסתכמה ב-4 נקודות בסיס, ואילו תרומתו של ניהול האריכות הייתה שלילית, בהיקף של 2 נקודות בסיס.

החשיפה של היתרות למערכת הבנקאות מוגבלת בתקרה של 25% מגודל התיק. השנה עמדה החשיפה על 18% מהיתרות, בממוצע, וכמחצית ממנה נוצלה במסגרת פעילות ההשאלה של ניירות הערך, פעילות שאופק ההשקעה בה קצר מאוד. החשיפה מנוהלת על פי מערכת מכסות וכללים, שהיא חלק מרכזי במערך הניהול של סיכון האשראי בתיק.

רמת הנזילות של היתרות, האומדת את חלק התיק שניתן לממש במהירות וללא פגיעה בערכו, גבוהה מאוד: כ-88% מתיק היתרות מושקעים בנכסים בעלי נזילות גבוהה, והשאר - בנכסים שנזילותם נמוכה יותר. בהתחשב במטרות של החזקת היתרות, נראה כי רמת הנזילות מספקת. רמת הנזילות הגבוהה של תיק היתרות נובעת מחוק בנק ישראל וממדיניות ההשקעה הנגזרת מרוח החוק, אשר מכתיבים גישה שמרנית לניהול הסיכונים הפיננסיים, וכן משיקולי כדאיות כלכלית, שלאורם ניצול דרגות החופש להשקעה בנכסים שנזילותם נמוכה הוא, בשנים האחרונות, חלקי בלבד.

השקעת יתרות מטבע החוץ - הקובץ במלואו