קווי ההתפתחות העיקריים

תקציר:
פרק זה מחולק לשני חלקים. להלן ההתפתחויות העיקריות לפרק הראשון, וההתפתחויות העיקריות לחלק השני.
הקישור לפרק במלואו בפורמט pdf מופיע בסוף התקציר.

 
בשנת 2004 עלו המחירים לצרכן בשיעור מתון של 1.2 אחוזים, לאחר ירידה של 1.9 אחוזים בשנת 2003 ועלייה של 6.5 אחוזים בשנת 2002. רכיב הדיור ירד בשנת 2004 ב־2.5 אחוזים, ואילו המדד למעט דיור עלה ב־2.3 אחוזים. שיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן בשנת 2004 היה קרוב לתחום התחתון של יעד עליית המחירים, בין 1 ל־3 אחוזים, שנקבע החל משנת 2003 ומוגדר כיציבות מחירים; זאת לאחר חריגה כלפי מטה בשנת 2003 וחריגה כלפי מעלה בשנת 2002. ההתפתחות המתונה של המחירים בשנתיים האחרונות ואינדיקטורים נוספים (שיפורטו בהמשך) תומכים בהערכה כי יציבות המחירים המאפיינת את המשק הישראלי החל משנת 1999, שאמנם נתערערה זמנית בשנים 2002 ו־2003, אינה תופעה חולפת. בסך הכול בשנים 1999 ועד 2004 עלו המחירים לצרכן בקצב שנתי ממוצע של 1.4 אחוזים, לעומת קצב שנתי ממוצע של כ־10 אחוזים בשנים 1992 עד 1998.

הגורמים העיקריים להתפתחות המתונה של המחירים בשנת 2004 הם ההתפתחות המתונה של שער החליפין במהלך השנה, בהמשך לירידתו במהלך שנת 2003, והשפל המתמשך ששרר בפעילות ובשוק העבודה בשנים 2001 עד 2003. למרות הגידול המהיר של פעילות המגזר העסקי בשנת 2004 (ראו להלן) עדיין נותרו בו עודפי כושר ייצור. אחד הביטויים לכך הוא ההתפתחות המתונה של השכר ושל עלות העבודה ליחידת תוצר במגזר זה: השכר הנומינלי למשרת שכיר עלה בשנת 2004 בשיעור מתון של כ־1.5 אחוזים, בהמשך לירידה של 1.8 אחוזים בשנת 2003, ועלות העבודה הנומינלית ליחידת תוצר במגזר העסקי (משקל השכר בתוצר העסקי) ירדה בכ־2.8 אחוזים, בהמשך לירידה של 3.9 אחוזים בשנת 2003. ראוי להדגיש שהירידה המתמשכת של עלות העבודה ליחידת תוצר בשנים 2003 ו־2004 באה בהמשך לעלייתה המתונה בשנים 2000 עד 2002, והתפתחותה המתונה הייתה ללא ספק גורם מרכזי שהוביל את התמתנות המחירים בשנים האחרונות בכלל ובשנתיים האחרונות בפרט.

התפתחות המחירים בשנת 2004 הושפעה כאמור מהתפתחותו המתונה של שער השקל, שירד בשנת 2004 ב־1.2 אחוזים ביחס לדולר ועלה ב־1.8 אחוזים ביחס לסל המטבעות, לאחר ירידות של 6.4 ו־0.5 אחוזים, בהתאמה, בשנת 2003. ההתפתחות של שער החליפין ושל המחירים במהלך השנה לא הייתה אחידה: במחציתה הראשונה עלו שער השקל ביחס לדולר והמחירים לצרכן ב־2.9 ו־1.4 אחוזים, בהתאמה, ואילו במחצית השנייה הם ירדו בשיעורים של 3.9 ו־0.2 אחוזים, בהתאמה4.

בארבעת החודשים הראשונים של השנה המשיך בנק ישראל בתהליך הפחתת הריבית, שהוחל בו בתחילת שנת 2003. זאת, בין היתר, על רקע רמתן הנמוכה של הציפיות לאינפלציה לשנה (הן אלה הנגזרות מנתוני שוק ההון והן הממוצע של החזאים המקצועיים) ברביע הראשון של השנה - מתחת למרכז תחום היעד. בחודשים ינואר עד אפריל הופחתה ריבית בנק ישראל בשיעור מצטבר של 1.1 אחוזים. ממאי עד נובמבר לא שונתה הריבית, בדצמבר היא הופחתה ב־0.2 נקודת אחוז, ובכל אחד מהחודשים ינואר ופברואר 2005 הופחתה עוד ב־0.2 נקודת אחוז, לשיעור של 3.5 אחוזים. ריבית בנק ישראל במונחים ריאליים (הריבית האפקטיבית, בניכוי הציפיות לאינפלציה הנגזרות משוק ההון) ירדה אף היא, בחודשים הראשונים של השנה, והגיעה במחצית השנייה לשיעור ממוצע של כ־2.3 אחוזים, לעומת כ־4.6 אחוזים בדצמבר 2003.

ריבית בנק ישראל הופחתה בארבעת החודשים הראשונים של השנה למרות העלייה של שיעורי הריבית לזמן בינוני ולזמן ארוך, הנקבעים בשווקים5, ובשער החליפין (הן כלפי הדולר והן כלפי סל המטבעות) באותה תקופה. במקביל להפחתת הריבית עלו בהדרגה הציפיות לאינפלציה לשנה, ובמאי 2004 הגיעו הציפיות מהשוק לשיעור של 2.0 אחוזים וציפיות החזאים הגיעו לשיעור של 2.6 אחוזים. המגמה המתונה של עליית שיעורי התשואה לפדיון על איגרות החוב (שתאמה את התפתחות שיעורי התשואה לפדיון על איגרות החוב באותה תקופה בארצות הברית) נבלמה באמצע השנה, ובמהלך מחציתה השנייה התייצבו שיעורי התשואה לפדיון לזמן ארוך, ושיעורי התשואה לפדיון לזמן קצר ובינוני ירדו מעט - התפתחויות שהשפיעו על ההחלטה להפחית את ריבית בנק ישראל בדצמבר 2004. בסך הכול במהלך השנה גדל הפער שבין הריביות לזמן ארוך ובין הריביות לזמן קצר (עקום התשואות הריאלי והנומינלי התליל יותר), התפתחות המצביעה על הרחבה מוניטרית.

המשק, האינפלציה והמדיניות המוניטרית - ההתפתחויות העיקריות - הקובץ במלואו