המדיניות המוניטרית, האינפלציה והמחירים

תקציר:

מדד המחירים לצרכן עלה בשנת 2004 בשיעור מתון של 1.2 אחוזים - קצת מעל הגבול התחתון של יעד יציבות המחירים. זאת לאחר שבשנת 2003 חרגו המחירים כלפי מטה מהיעד וירדו בשיעור של 1.9 אחוזים. עם הגורמים שתרמו לחזרת האינפלציה אל גבולות היעד נמנית ההתאוששות בפעילות הכלכלית, שהואצה במהלך 2004, הפחתות הריבית הרציפות של בנק ישראל מאז 2003 ועליית מחירי התשומות המיובאות מחו"ל. על אף הכוחות שפעלו להעלאת קצב עליית המחירים נותרה התפתחות המחירים השנה מתונה -  כנראה על רקע עודפי כושר ייצור, שעדיין קיימים במשק בעקבות המיתון המתמשך בשנים 2001 עד 2003, והייסוף בשער החליפין זו השנה השנייה ברציפות.

הסביבה הכלכלית הייתה בשנה הנסקרת יציבה יחסית, הודות למדיניות המקרו־כלכלית ותנאי הרקע מבית ומחוץ. כך, למשל, היו הציפיות לאינפלציה בדרך כלל בגבולות היעד, והמסחר בשוק המט"ח התנהל ביציבות, תוך סטיות תקן נמוכות. שער החליפין של השקל ביחס לדולר פוחת בהדרגה עד מאי בשיעור של כ־6 אחוזים ויוסף בשיעור של כ־7 אחוזים בהמשך השנה. היציבות בשוק המט"ח בולטת גם על רקע המשך ההצטמצמות של פערי הריבית לטווח קצר בין המשק לחו"ל, אשר הגיעו לרמות נמוכות היסטורית: פערי הריבית בין השקל לדולר הסתכמו בפברואר 2005 ב־1 אחוז בלבד. זאת לאחר שבסוף 2004 הם ירדו ל־1.65 אחוזים ובסופי השנים 2003 ו־2002 עמדו על 4.2 ו־7.85 אחוזים, בהתאמה.

על רקע רמתן הנמוכה יחסית של הציפיות לאינפלציה והיציבות בשווקים נמשכו גם ב־2004 הפחתות הריבית של בנק ישראל. עד אפריל המשיך הבנק והפחית את הריבית הנומינלית בשיעור מצטבר של של 1.1 נקודות אחוז, ל־4.1 אחוזים - רמה שנשמרה עד נובמבר. לקראת סוף השנה, עם התחדשות התנאים להמשך הפחתות הריבית, שב הבנק והוריד את הריבית ב־0.2 נקודת אחוז בדצמבר, ושוב בינואר ובפברואר 2005. שיעורה של הריבית הנומינלית בישראל בסוף 2004 הגיע ל־3.9 אחוזים, ולאחר שתי הפחתות הריבית הנוספות בתחילת 2005 הגיע שיעורה בפברואר ל־3.5 אחוזים.

המדיניות המוניטרית, האינפלציה והמחירים - הקובץ במלואו