מאפייני חופשות התלמידים בישראל – עלויות משקיות וחלופות-מדיניות

06/11/2019 |  מרגונינסקי יוסי, סגל גיא

תקציר

הפער בין מספר ימי החופשה הנהוגים במערכת החינוך למספר ימי החופשה של ההורים בישראל––'פער ימי החופשה'––גבוה בהשוואה בינלאומית. הסיבות לכך הן: 1) פער בסנכרון בין שבוע העבודה של העובדים במשק לבין שבוע הלימודים בבתי הספר - מחד; מרבית כוח העבודה אינו עובד ביום שישי, אך הלימודים בבתי-הספר והגנים מתקיימים כסדרם. מאידך, ימי חופשה רבים במערכת החינוך הינם ימי עבודה בשאר המשק; ו-2) מיעוט ימי החופשה השנתית של העובדים בישראל בהשוואה למדינות המפותחות.

פער ימי החופשה כרוך בנטל כספי ישיר להורים העובדים, ובעלויות משקיות עקיפות בתחומי פריון העבודה, ההוראה והרווחה. כדי לצמצם את פער ימי החופשה, מפעילה הממשלה את תוכנית 'בתי הספר של החופשים', המקטינה את הפער בכשישית.

העבודה מציגה מודל עלות-תועלת, שמאפשר השוואה בין עלות הפעלת התוכנית– 630 מיליון ש"ח - לבין הפסד התוצר הישיר למשק, אותו היא מונעת, ואשר נע בין 520 ל-690 מיליוני ש"ח.

בחינה נפרדת של מגזרי האוכלוסייה: הערבי, החרדי וה'אחר'––שאינו ערבי ואינו חרדי, מעלה כי ל'בתי הספר של החופשים' יש כדאיות משקית במגזר ה'אחר' בלבד, בשל שיעורי התעסוקה השונים בין המגזרים. בשני המגזרים האחרים עלות התכנית גדולה מהפסד התוצר, שהיא מונעת.

העבודה בוחנת הצעה חילופית, אשר לה שני חלקים: 1) סנכרון בין שבוע הלימודים לשבוע העבודה: הארכת שנת הלימודים וקיצור החופשות מחד, וביטול הלימודים ביום שישי מאידך (כך שסך שעות הלימוד אינו משתנה). מהלך זה מצמצם למעלה ממחצית מפער ימי החופשה, ועשוי להביא לגידול ישיר בתוצר של כמיליארד ש"ח בשנה לכל הפחות; 2) הפעלת 'שישונים'– מסגרות העשרה חיצוניות בימי שישי, אשר ההשתתפות בהם תהיה רשות.​


לנייר המלא כקובץ PDF​