ניכוי עונתיות של האינפלציה במדד המחירים לצרכן בישראל

11/02/2013 |  אלקיים דוד, בנימיני אלון
תמצית

 

בעבודה זו אנו מיישמים את השיטה המבנית לניתוח סדרות עתיות על אמידת מקדמי העונתיות של האינפלציה בישראל לשנים 1992—2010. שיטה זו מוצגת בין היתר אצל Harvey (1993), ויתרונה העיקרי על פני השיטה המשמשת את הלמ"ס – שיטת X-12 – נעוץ באפשרות לשלב באמידת העונתיות אינפורמציה חיצונית (ביתר פירוט, את השפעתם של שער החליפין ושל המחיר העולמי של היבוא על האינפלציה), ובכך לשפר את ההפרדה בין העונתיות המשתנה לבין מגמת האינפלציה. זאת ועוד, השיטה המבנית כוללת הגדרת עונתיות ממוקדת יותר, וזו מקלה על הפרדה בין העונתיות למגמה.
אומדני העונתיות המתקבלים בשיטה המבנית פחות תנודתיים מאומדני הלמ"ס, ובשנים האחרונות הם שונים מהם משמעותית. כתוצאה מכך, האומדן של התפתחות האינפלציה המנוכה מעונתיות הוא לעתים קרובות שונה מאוד בין השיטות, ובשיטה המבנית קרוב יותר לאינפלציה בפועל. כך למשל, בתקופה ספטמבר 2008—פברואר 2009, המדד בפועל ירד ב-2.4 אחוזים במונחים שנתיים. המדד המנוכה בשיטה המבנית ירד בתקופה זו ב-0.6 אחוז, בעוד שהמדד המנוכה של הלמ"ס עלה ב-1.4 אחוזים - פער של כ-2 נקודות אחוז (השווה לטווח יעד האינפלציה).

 

הבדלים אלה מלמדים כי לאמידת עונתיות מהימנה חשיבות רבה במעקב שוטף אחר התפתחות האינפלציה. כדי להשוות בין השיטות ניסחנו בעבודה זו שני מבחנים לטיב אומדני העונתיות. מבחן אחד נוגע לטיב החיזוי, ובעזרתו אנו בוחנים כיצד מקדמי העונתיות של כל אחת מהשיטות מסייעים בחיזוי האינפלציה. מבחן זה מצא כי האומדנים המתקבלים בגישה המבנית, גם ללא שימוש באינפורמציה חיצונית, עדיפים על האומדנים המתקבלים בשיטת X-12, וכי ככל שמוסיפים אינפורמציה משתפר טיב החיזוי המתבצע באמצעות האומדנים המתקבלים בשיטה המבנית. מבחן שני נוגע למתאם והטיה, ובאמצעותו אנו בודקים את מידת המתאם בין מקדמי העונתיות הנאמדים לבין קצב הפיחות של שער החליפין ולבין מחירי היבוא (בניכוי עונתיות). מתאם כזה נמצא באומדני הלמ"ס, ואנו מפרשים אותו כאינדיקציה לקושי של השיטה להפריד בין העונתיות לבין מגמת האינפלציה; אנו טוענים כי בעטיו של קושי זה, האינפלציה המנוכה בשיטת הלמ"ס היא אומדן מוטה למגמת האינפלציה. תוצאת לוואי מעניינת של יישום השיטה המבנית היא אומדן של ההשפעה המשתנה של הפיחות על האינפלציה. אומדן זה מצדו מאפשר להציג פירוק של האינפלציה החודשית לשני רכיבים: רכיב חיצוני, המשקף את ההשפעה הישירה של הפיחות ושל המחירים בעולם על האינפלציה, ורכיב מנוכה מהשפעה זו, רכיב מקומי. נמצא כי בשנים 2000—2010 לא ניכרה מגמת עלייה או ירידה של קצב האינפלציה הכללי, אך בפירוק מסתמנת מגמת עלייה ברכיב המקומי החל משנת 2003.

 

למרות כל האמור לעיל, ברצוננו להדגיש כי בעבודה זו אין משום ביקורת על שיטת X-12 ועל אופן יישומה על ידי הלמ"ס. יתר על כן, אנו סבורים כי יש מקום חשוב לגישת הלמ"ס, היות שהיא אינה מערבת שיקול דעת המבוסס על תיאוריה כלכלית מסוימת. אנו, במחקר זה, מתמקדים בסדרה מסוימת (האינפלציה) ובתקופה מסוימת (1992—2010), שלגביהן יש בידינו אינפורמציה שהצטברה עם השנים ורצוי לנצלה. מטרת העבודה לספק אומדן נוסף, משלים, לאומדני הלמ"ס, ובכך לספק זווית ראייה נוספת לניתוח ולמעקב שוטף אחר משתנה חשוב ומרכזי בקביעת המדיניות המוניטרית. 

 

 
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF