5.7.2005
 
דברי נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, היום, בועדת הכספים של הכנסת, בנושא "דוח בכר"
 
זו ההזדמנות השנייה שלי להופיע כאן בפניכם, ואני שמח שהנושא שלקראתו הזמנתם אותי הוא גם אחד הנושאים החשובים ביותר שהגיעו לאחרונה לשולחן הכנסת – הוא הרפורמה בשוק ההון שבמסגרת המלצות "ועדת בכר".
קודם כל, אני רוצה לומר שאני תומך ברפורמה של "ועדת בכר". זה מה שאמרתי לפני כחודש וחצי, כאן לפניכם, בהופעתי הראשונה כנגיד, וגם בשבוע שעבר בפני המשתתפים בכנס קיסריה.
כאשר אני אומר שאני בעד הרפורמה בשוק ההון, במסגרת המלצות "ועדת בכר", אני מתכוון לדברים הבאים:
אני מסכים שמטרות הרפורמה חשובות מאד ליכולת של המערכת הפיננסית לתמוך בצמיחה בישראל, והן: 1.
לצמצם את הריכוזיות של המערכת הפיננסית ולהגביר את התחרות בשוק ההון; א.  
להקטין את האפשרויות לניגודי אינטרסים במערכת הפיננסית. ב.  
ליצור אלטרנטיבה משמעותית למקורות מימון מחוץ למערכת הבנקאות. ג.  
אני בעד ההפרדה בין הבנקים לקופות הגמל וקרנות הנאמנות, משום שזאת דרך להשיג את כל שלוש המטרות של הרפורמה. 2.
לאחר ההפרדה, אני בעד לאפשר לבנקים לייעץ בצורה אובייקטיבית ולהפיץ ביטוח חיים, ביטוח פנסיוני, קופות גמל וקרנות נאמנות, אך זאת בתנאי שנמצא את הדרך למנוע מהבנקים לעשות שימוש לרעה של הכוח והדומיננטיות שבמערכת ההפצה הרחבה שלהם על מנת להשיג יתרון. המגבלות המוצעות על העמלות בהקשר זה באות כדי להבטיח זאת. 3.
אני בעד שהבנקים הנקראים "בנקים מתעוררים" ימכרו – כמו הבנקים הגדולים – את קרנות הנאמנות וקופות הגמל שבידיהם ויפעלו באותה מסגרת שמוצעת לגבי הבנקים הגדולים. אחרת, יישאר בהם הפוטנציאל הקיים היום לניגודי עניינים. שמענו בתקופה האחרונה, מ"הבנקים המתעוררים" שהם זקוקים לקופות והקרנות כדי לשמור על החוסן הפיננסי שלהם. אני מאמין שההפרדה לא רק שלא תפגע בזה אלא שלאחר יישום הרפורמה בשוק ההון, ההתפתחויות במערכת הפיננסית, ובפרט במערכת הבנקאית, תביא לכך שיווצרו תמריצים ל"בנקים המתעוררים" למצוא דרכים לחזק את היכולת שלהם להתחרות בבנקים הגדולים – כולל דרך להתמזג. 4.
במסגרת הדיונים על הרפורמה בשוק ההון עולות מספר שאלות גדולות:  
לגבי יציבות המערכת הבנקאית, אני חושב שההפרדה בין הבנקים לקופות הגמל וקרנות הנאמנות לא תשפיע על יציבות מערכת הבנקאות. יציבות המערכת תלויה באיכות תיקי הנכסים שבידי הבנקים ובצורת הניהול שלהם. אני מאמין שכאשר הבנקים יתמקדו בבנקאות הקלאסית, הם יוכלו לעשות זאת אפילו בצורה יעילה יותר מאשר היום. ואני לא אומר שהבנקים אינם יעילים היום, אבל כן אומר שהיעילות תגדל. א.  
לגבי היציבות של המערכת הפיננסית, אני רואה בהפרדה בין הבנקים לקופות והקרנות יתרון גדול גם בעניין הזה. בזמן המשברים הפיננסיים הגדולים בעולם בשנות ה-90 גילינו שבמערכות שבהן היה מיגוון יותר רחב של מוסדות פיננסיים, ללא דומיננטיות לאחד מהם, היציבות הפיננסית הייתה גדולה יותר. זאת, משום שבעייה בסקטור אחד לא התגלגלה לסקטורים אחרים והמערכת נהנתה מגמישות לפעול באפן יעיל. כאשר תהיה לנו מערכת פיננסית יותר מגוונת, נוכל לבטוח בה יותר. ב.  
לגבי הריכוזיות של הבנקים, נכון שמבחינת הצרכנים לא יהיו שינויים גדולים בהתחלה. אבל, הרפורמה תקטין את הדומיננטיות היחסית של הבנקים הגדולים ביחס לאחרים, והדבר עשוי בסופו של דבר להתבטא במערכת יותר תחרותית. ג.  
יש היבט אחד בחקיקה המוצעת לפניכם, כחלק מהרפורמה בשוק ההון. זה נושא חשוב והוא הנושא הפיקוחי. ברור שהנושא הזה הוא תשתית חשובה לרפורמה בשוק ההון. מצד אחד אנחנו מקווים ליצור תשתית שבה השוק – כאשר הוא תחרותי וללא ניגודי עניינים – יהיה בעצמו מנגנון פיקוח יעיל אבל מצד שני, אנחנו מעוניינים לחזק את מערך הפיקוח על מנת להבטיח שבאמת שוק ההון יהיה תחרותי יותר וללא פוטנציאל לניגודי עניינים. לשם כך, אנו מציעים, במסגרת החקיקה שאתם דנים בה, לעגן במפורש בפקודת הבנקאות את סמכותו של המפקח לתת הוראות ניהול בנקאי תקין. זאת, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת לענייני בנקאות ובאישור הנגיד. אגב, לגבי הריכוזיות במערכת הבנקאית , המפקח עובד על הקלה של המעבר מבנק לבנק – דבר שיפעל ישירות לטובת הלקוחות.
רציתי להוסיף כמה מילים: העמדה והדעות שלי בנושא הזה מושפעות מהניסיון שלי בסקטור הפרטי בשלוש השנים האחרונות ב"סיטיגרופ" – התאגיד הפיננסי הגדול ביותר בעולם. לפני חמש שנים היה סיטיגרופ בנק אוניברסלי וכלל בנקאות מסחרית, בנקאות להשקעות, חברת ביטוח גדולה, קרנות פנסיה וכו'. בסיטיגרופ חשבו בהתחלה, שיהיה להם יתרון כלכלי בבעלות ובניהול של מגוון מוצרים פיננסיים.
אבל, ב-2003 ו-2004 החליטו בסיטיגרופ למכור את חברת הביטוח. זאת משום שאחרי שלוש שנים של נסיון הבינו שאין יתרון פיננסי לבנק גדול כמו "סיטיגרופ" בבעלות ובניהול של חברת ביטוח.
לפני כמה חודשים החליטו ב"סיטיגרופ" למכור גם את הקרנות שבידיהם. באחד העיתונים הפיננסיים החשובים ציטטו את דבריו של מנכ"ל סיטיגרופ, צ'ארלס פרינס (CHARLES PRINCE), בהקשר הזה. פרינס אמר כי אחת הסיבות למכירת הקרנות שבבעלותם היא הדאגה של המפקחים, ולא רק שלהם, אלא גם של המשקיעים עצמם, לגבי הפוטנציאל לניגוד אינטרסים שקיים סביב העובדה שבנק – במקרה הזה סיטיגרופ – מוכר לציבור קרנות שבבעלותו. הדאגה הזאת, הייתה גורם להקטנת הכדאיות הכלכלית להמשיך ולעשות זאת. פרינס ציין כי העניין הזה בוודאי יגיע, עם הזמן, גם ליתר הבנקים שיש להם קרנות.
בהקשר הזה אני גם רוצה לספר לכם את מה שאמר אחד האנליסטים בחברה פיננסית חשובה בבוסטון. הוא הזכיר, בהקשר של מכירת הקרנות על-ידי "סיטיגרופ", כי במשך שנות ה -90, חברות פיננסיות ענקיות מיהרו לשלב עיסוק של תיווך פיננסי עם עיסוק של ניהול נכסים פיננסיים - למשל, של קרנות. בקשר לפוטנציאל לניגוד עניינים שקיים במציאות הזו שנוצרה, הוא אמר שהפצה וניהול של קרנות הם שני עיסוקים נפרדים, המחייבים כישורים שונים. הפצה קשורה לשיווק וליעוץ, ורצוי ללקוחות – גם מבחינת רשויות הפיקוח וגם מבחינת הלקוחות עצמם – שהיעוץ יהיה אובייקטיבי. אבל, זה לא יכול לקרות כאשר אותו בנק מחזיק בקרנות שאותן הוא מנסה לשווק ולייעץ.
בעניין הזה הייתי אומר, שיש יתרון כלכלי שבנק יחזיק בבעלותו קרנות כאשר הוא דומיננטי בשוק ההון ואין דבר שמגביל אותו מבחינת הפוטנציאל לניגודי עניינים. אבל, כאשר קיים מנגנון אמיתי שמונע פוטנציאל כזה, אין כנראה לבנק יתרון כלכלי בזה. בישראל ניסינו להתמודד עם הבעייה הזאת ע"י הקמת "החומות הסיניות". אגב, זה גם מה שנעשה בארצות הברית. אבל, אנחנו יודעים שבסופו של דבר, "החומות" האלה בארץ אינן מספיק אפקטיביות וכל הניסיונות שעשינו במשך השנים כדי לחזק אותן ולהפוך אותן לאפקטיביות לא הצליחו.
בארצות הברית, משום שהבנקים – גם הגדולים, ואפילו סיטיגרופ – קטנים יחסית למערכת הפיננסית ואינם דומיננטיים, "החומות הסיניות" שם עבדו, וכוחות השוק הביאו בסופו של דבר לתופעה שבנק, כמו סיטיגרופ, החליט מבחינה כלכלית, למכור את חברת הביטוח ואת הקרנות.
בישראל ניסינו לפתור את העניין הזה בדרכים שונות, כולל "החומות הסיניות", אך ללא הצלחה. זאת, משום שהדומיננטיות של הבנקים נשארה כפי שהייתה. לכן, בחרה "ועדת בכר", ובצדק רב, ללכת לכיוון של חקיקה.
אני מקווה שלאחר יישום הרפורמה, עם הזמן, כאשר הדומיננטיות של הבנקים בישראל תקטן, כוחות השוק ושיקולים של כדאיות כלכלית יובילו גם את הבנקים הישראליים למסקנה שלא היה כדאי להם להחזיק מיגוון של מוצרים פיננסיים, אלא להתרכז במה שיש להם יתרון יחסי.
אז נוכל לאמר שהרפורמה באמת הצליחה.