ההתפתחות בשוק איגרות החוב הלא- צמודות מתחילת העשור
על רקע הירידה המשמעותית הסביבת האינפלציה עלה משקלן של איגרות החוב הממשלתית הלא- צמודות בסך החוב הממשלתי הסחיר – 33% במאי 1998, לעומת 8% בלבד בתחילת העשור.
למעלה ממחצית מסך גיוס ההון של הממשלה בשוק המקומי, ב- 1998, מתבצע באמצעות איגרות חוב לא- צמודות.
מחזורי המסחר באגרות חוב הלא- צמודות מהווים כיום יותר משני שליש ממחזורי המסחר בסך איגרות החוב הממשלתיות, לעומת כמחצית מהם ב- 1994.
במאי 1998, החזיקו קרנות הנאמנות וקופות הגמל, למעלה מ-20% מסך איגרות החוב הלא- צמודות, כל אחת, לעומת פחות מ-9% בסוף 1995.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי על רקע הירידה המשמעותית בסביבת האינפלציה מתחילת העשור הוכפל משקלו של הרכיב הלא –צמוד – אמצעי תשלום, פיקדונות לא-צמודים ואיגרות חוב סחירות מסוג "גילון", "שחר" ומק"מ – בתיק הנכסים של הציבור, והגיע במאי 1998 לכ-25%. כמו כן, עלה היקפו הכולל של אגרות החוב הממשלתיות הלא-צמודות, ובסוף מאי 1998 הגיע לכ- 52 מילארדי ₪- כ-33% מסך אגרות החוב הממשלתיות הסחירות- לעומת כ-3 מילארדים בשנת 1990 – כ-8% מסך איגרות החוב הממשלתיות הסחירות. גם מחזורי המסחר באיגרות החוב הלא- צמודות התרחבו והם ממשיכים להיות גבוהים משמעותית ממחזורי המסחר באיגרות החוב הצמודות (למדד ולדולר). במאי 1998 הם מהווים יותר משני שליש ממחזורי המסחר בסך אגרות החוב הממשלתיות לעומת כמחצית מהם ב1994.
המחלקה המוניטרית מסבירים, כי הגידול המהיר בהיקפן ובמשקלן היחסי של איגרות החוב הממשלתיות הלא-צמודות, אשר התאפשר על רקע הירידה בסביבת האינפלציה, נבע משתי התפתחויות:
ראשית, הממשלה הרחיבה את היקף ההנפקות של אגרות החוב מסוג "שחר" ו"גילון", עד כדי למעלה ממחצית גיוס ההון שלה בשוק המקומי, השנה. כמו כן, הועלתה תקרת המק"מ לצורכי ניהול המדיניות המוניטרית. כזכור, אגרות החוב הלא-צמודות מסוג "שחר" (איגרות חוב נושאות ריבית קבועה שהנפקתן החלב ב-1992 ו"גילון" (איגרות חוב נושאות ריבית משתנה שהנפקתן החלה ב-1995) משמשות למימון גירעון הממשלה, בדומה לאגרות החוב הממשלתיות האחרות. עכן, היקף הנפקתן נקבע, בין היתר, עפ"י צורכי מימון הגירעון. לעומתן, המק"מ הוא כלי מונטרי, שאינו יכול לשמש למימון גירעון הממשלה, והיקף הנפקתו מוגבל באמצעות תקרה המתעדכנת פעמיים בשנה.
שנית, הביקוש של הציבור לנכסים לא- צמודים גדל והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בפיתוח קרנות נאמנות המתמחות בנכסים לא-צמודים (קרנות שיקליות). עקב כך, עלה משקלן היחסי של אגרות החוב הלא-צמודות שבידי קרנות הנאמנות, מכ-8% מסך אגרות החוב הלא- צמודות בסוף 1995 לכ- 21% במאי 1998. במקביל, נרשם גידול מהיר גם בשיעור האחזקה של קופות הגמל באגרות החוב הממשלתיות הלא- צמודות, מכ-6% משווי השוק שלהן בסוף 1995 לכ-60 מיליוני ש"ח בשנת 1994, לכ- 380 מיליונים במאי 1998, כאשר מרבית העליה נרשמה בשנתיים האחרונות.
עם זאת, משקל אגרות החוב הלא-צמודות שבידי תושבי חוץ מגיע במאי 1998 ל-0.7% בלבד מסך איגרות החוב האלה.
עם זאת, משקל אגרות החוב הלא-צמודות שבידי תושבי חוץ מגיע במאי 1998 ל-0.7% בלבד מסך איגרות החוב האלה.
התפתחות נוספת שחלה על רקע הירידה בסביבת האינפלציה היא הארכת הטווח לפדיון של איגרות החוב הלא-צמודות ע"י הממשלה בשנים האחרונות, וזאת, במקביל להגדלת היקף הנפקתן. הטווח לפדיון של איגרות החוב מסוג "גילון" הוארך משנתיים לשבע שנים, ושל ה"שחר", משנתיים לשלוש שנים. כזכור, משרד האוצר כבר הודיע על כוונתו להנפיק, בחודש אוגוסט 1998, אגרות חוב מסוג "שחר" לטווח של חמש שנים.
במחלקה המוניטרית מדגישים, כי להארכת הטווח לפדיון של אגרות החוב הלא-צמודות בריבית קבועה (כדוגמת ה"שחר") חשיבות רבה , בעיקר בתקופות שבהן סביבת האינפלציה יורדת. זאת, מאחר ואיגרות חוב אלה – המהוות מכשיר גיוס הון מרכזי בעולם – משמשות בסיס לקביעת הריבית בהנפקות של אגרות חוב לא – צמודות ע"י הסקטור הפרטי. על כן, חיוני שבמקביל לחתירה להשגת יציבו מחירים ולהפחתת הגירעון הממשלתי כל שנה (בהתאם לחוק הפחתת הגירעון) תתאים הממשלה גם את הרכב החוב הממשלתי בהדרגה, לסביבה הכלכלית החדשה, כך שמשקלן של אגרות החוב הא-צמודות בחוב הממשלתי ילך ויגדל, יחד עם הערכת הטווח לפדיון.
המחלקה המוניטרית מציינים, כי הניגוד לשוקי הון מפותחים בעולם, הסקטור העסקי בישראל לא הנפיק מעולם אגרות חוב לא-צמודות (ניירות ערך מסחריים) . זאת, בעיקר עקב ההוצאות הקבועות הגבוהות יחסית הכרוכות בצורך להכין תשקיף , בדומה להנפקות רגילות, וכן בתשלום מס בולים.