20.6.2005
 
עיקר דברי המשנה לנגיד, ד"ר מאיר סוקולר, בכינוס הכלכלי הפיננסי של איגוד החברות הציבוריות הנערך היום בבורסה לניירות ערך בתל-אביב
תרומתן של המלצות "ועדת בכר" לפיתוח מקורות מימון חוץ בנקאיים
 
היקפי ההנפקות הגדולים של מניות ואג"ח ב-2004 וברביע הראשון של 2005, אשר שימשו למימון פעילותו של הסקטור העסקי, יימשכו, אולי ביתר שאת, לאחר יישום המלצות "ועדת בכר". זאת, משום שהתמריץ להמשיך ולגייס מקורות דרך שוק ההון יגדל עם יישום המלצות "ועדת בכר" מכמה סיבות. ראשית, הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים תגביר את הסיכוי שהרכב נכסיהן ישתנה – פחות פקדונות בבנקים ויותר השקעות באג"ח פרטיות וני"ע מסחריים. ראוי לציין בהקשר זה, שלמעלה מ-14% מהנכסים של קופות הגמל וכ-18% מיתרת הנכסים השקליים של קרנות הנאמנות הם פקדונות בבנקים. שנית, הצבירה ההולכת וגדלה בקרנות הפנסיה החדשות יחד עם תשתית הפיקוח וההסדרה בתחום זה, עפ"י המלצות "ועדת בכר" - כולל חוק הייעוץ הפנסיוני ושורה של צעדים נוספים הטעונים השלמה - מגדילים את הסיכוי שאלה יגדילו את משקל המניות והאג"ח הפרטיות על חשבון האג"ח הממשלתיות - שמשקלן עדיין דומיננטי. הדבר יקבל משנה תוקף כאשר קרנות הפנסיה יכירו בחשיבות פילוח אוכלוסיית החוסכים לקבוצות גיל שונות. שלישית, יישום המלצות הצוות בתחום מכשירים פיננסיים מתוחכמים, כגון "ריפו" ו"איגוח", יביא לכך שהמסחר בני"ע יהיה עמוק יותר ונזיל יותר. גם התפתחות זו תקל על הציבור, ובעיקר על המשקיעים המוסדיים, להשתתף בהנפקות של מניות ואג"ח פרטיות.  
זאת, על רקע הצורך בהגברת הנגישות למקורות ומימון של פירמות קטנות ובינוניות שאינן שייכות למגזר הטכנולוגיה העילית ושתלויות רבות באשראי הבנקאי. מצבם של פירמות אלו מבחינה זו קשה. מצד אחד, אין להן הנגישות למימון מצד קרנות הון-סיכון (בשלב המוקדם) או לשוקי הון בחו"ל (בשלב המתקדם יותר) כמו לפירמות במגזר הטכנולוגיה העילית, מצד אחר, האשראי הבנקאי מרוכז מאוד ורובו ניתן לפירמות הגדולות. כך, למעלה מ-70% מהאשראי הבנקאי ממשיך להיות מרוכז אצל 1% מהחברות – ובתחום זה כמעט ולא היה שינוי בעשור האחרון. אמנם אין אנו יודעים איזה חלק מהאשראי הבנקאי מימן בשנים האחרונות מיזוגים ורכישות, הפרטות, פרוייקטים גדולים לעומת החלק שמימן את ההון החוזר של פירמות קטנות ובינוניות, אולם לא נופתע אם יתברר שחלק זה זניח יחסית.  
מצב עגום זה קשור למבנה הנוכחי של מערכת התיווך הפיננסי בישראל ולדומיננטיות הגדולה של הבנקים בה - במיוחד של שני הבנקים הגדולים ולשילוב של מצב הריכוזיות הגבוהה וניגוד העניינים הנובעים משליטתם של הבנקים במשקיעים מוסדיים - כמו קופות הגמל וקרנות הנאמנות.  
זאת, על רקע השינויים הדרמטיים בהרכב התוצר של המשק הישראלי שחלו בעשור האחרון - העליה במשקל הענפים המתקדמים, בעיקר תעשיות הידע שמשקלן עלה לכ-45% מהייצור התעשייתי, לעומת כ-26% ב-1995. מצב המציב בפני המשק הישראלי אתגר גדול: להמשיך ולנצל את היתרון היחסי שלנו בתחום הטכנולוגי, ולא להשאיר מאחור את התעשיות האחרות שבהן תלויות חלקים גדולים מהאוכלוסייה – לעיתים היותר חלשה.  
במובן הזה, אחד היתרונות הגדולים של יישום המלצת "ועדת בכר" הוא בפיתוח שוק ההון כמקור לגיוס מקורות מימון חלופים לאשראי בנקאי עבור הפירמות הגדולות. ככל שהמימון שלהן יישען יותר על הנפקת מניות, אג"ח פרטיות וכדומה, תפחת הריכוזיות הנוכחית של האשראי הבנקאי, ותגדל הנגישות אליו מצד פירמות קטנות ובינוניות.  
כתוצאה מיישום "ועדת בכר", תהיה עליה בחשיבות שהבנקים עצמם יתנו לתפקידם המסורתי – מימון הון חוזר של פירמות קטנות ובינוניות. פירוש הדבר, ירידה בריכוזיות של האשראי הבנקאי, הגדלת נגישותו לעסקים הקטנים והבינוניים.