| בעוד הרגולציה הפיננסית בעולם, טרם המשבר, התמקדה בשמירת יציבותו של כל מוסד פיננסי בנפרד, מדיניות מקרו-יציבותית מתמקדת בקשרים שבין כל רכיבי המערכת הפיננסית, לרבות ההשלכות של הקשרים בין המוסדות הבודדים על יציבות המערכת הפיננסית ועל והפעילות הכלכלית בכללותה. |
 |
| כיום נמצא הנושא של מדיניות מקרו-יציבותית בפיתוח ומוזכרים מגוון רחב של כלים לניהול מדיניות כזו וביניהם: מגבלות על האשראי, מגבלות על ריכוזיות, דרישות הון משתנות הקשורות למחזור העסקים, דרישות הון מיוחדות ממוסדות הגדולים מכדי ליפול ועוד. |
|
| מאז המשבר גדל השימוש במדיניות מקרו-יציבותית בעולם. גם בישראל נעשה בה שימוש בניסיון לטפל ספציפית בעליית המחירים המהירה בשוק הדיור והוחמרו הדרישות על פלח ספציפי של הלוואות חדשות (ממונפות, בריבית משתנה, מעל לסכום מסוים). |
|
| הצעדים שננקטו עד כה בישראל היו ראשוניים ומתונים יחסית וכוונו, בין היתר, להגברת מודעות הציבור לסיכונים הטמונים במסלולי המשכנתאות השונים. |
|
| המשבר הפיננסי העולמי הביא רבים בעולם להכרה בכך שהרגולציה במערכת הפיננסית לפני המשבר סבלה מכשל, שכן היא התמקדה בשמירה על יציבותו של כל מוסד פיננסי בנפרד; זאת מבלי להתייחס לסיכונים המערכתיים במערכת הפיננסית בכללותה שמקורם מכל אחד מרכיבי המערכת הפיננסית – מוסדות פיננסיים, שווקים פיננסיים ותשתיות פיננסיות ומקשרי הגומלין ביניהם, לרבות קשרים ותלות בין כל אחד מהמוסדות הבודדים לבין המוסדות האחרים, ובינם לבין הפעילות הכלכלית בכללותה. |
| כתוצאה מההכרה בכשל זה קיימת כיום בעולם הסכמה רחבה על כך שהרגולציה הפיננסית אחרי המשבר צריכה לכלול גם גישה מקרו-יציבותית, המתמקדת בקשרים שבין כל רכיבי המערכת הפיננסית והפעילות הכלכלית בכללותה, ועוקבת אחר התפתחות סיכונים במערכת הפיננסית על מנת לזהותם מוקדם ככל שניתן ולהגיב אליהם מבעוד מועד. המדיניות המקרו-יציבותית היא מדיניות מניעתית: מטרתה לחזק את עמידות המערכת הפיננסית בפני זעזועים ולמתן את ההשפעה של התממשות סיכון פיננסי על הפעילות הריאלית. |
| כאשר מתפתח סיכון מערכתי במערכת הפיננסית נפגעת אספקת השירותים הפיננסיים ויש לכך השלכה שלילית גם על הפעילות הריאלית. סיכון מערכתי יכול להתפתח בהדרגה כתוצאה מחוסר איזון שנוצר במערכת הפיננסית, כמו למשל התיאבון המוגזם לסיכון שהתפתח ערב המשבר במערכת הפיננסית הגלובלית. התיאבון לסיכון הביא להתפתחות מהירה של האשראי ושל המכשירים הפיננסיים החוץ מאזניים במאזני המוסדות הפיננסיים וכן להתפתחות של בועות במחירי הדיור במספר מדינות. הדרך העיקרית לטפל בהתפתחותם של איומים על היציבות הפיננסית המתפתחים על פני זמן היא זיהוי מוקדם של תהליכים שאינם בני-קיימא, (כגון אשראי פרו-מחזורי, או בועות נכסים), ולהגיב על התפתחותם בעוד מועד. |
| דרך אחרת להתפשטות של סיכון מערכתי במערכת הפיננסית היא באמצעות ערוצי הדבקה בין מוסדות פיננסיים ובפרט אם מתרחש כשל של מוסד גדול המהווה מרכיב מרכזי במערכת הפיננסית או שיש לו קשרים ענפים עם מוסדות פיננסיים אחרים. הדרך העיקרית לטפל באיומים על היציבות הפיננסית המתפתחים כתוצאה מתהליכי הדבקה בין מוסדות היא שילוב של צעדים שנועדו לבחון את כושר העמידות של המערכת הפיננסית לזעזועים פנימיים וחיצוניים ("מבחני לחץ"), לפעול לחיזוק עמידותה, להגברת מוכנותה לאירועי כשל ולהבטחת היכולת להגיב עליהם בזמן אמת. |
| המונח מדיניות מקרו-יציבותית נמצא בשיח המקצועי כבר מספר עשורים, אולם הוא עבר התפתחות במשך השנים. מאז התפרצות המשבר הפיננסי העולמי התרחבה מאוד החשיבה סביב מושג זה והיא נמצאת בפיתוח מתמיד; יש מדינות שאף מיישמות מדיניות כזו הלכה למעשה כגון שימוש במדיניות מקרו יציבותית לטיפול בעלייה מהירה במחירי הדיור. כך למשל הורידו נורבגיה, שוודיה, קנדה, סינגפור, סין והונג-קונג את שיעור המימון המירבי המותר להלוואות לדיור, אוסטרליה הקשיחה את התנאים לרכישת דירות ע"י זרים וסין וסינגפור נקטו גם בצעדים נוספים בתחום המיסוי. |
| חשוב להדגיש שלמרות ההכרה בחשיבות המדיניות המקרו-יציבותית והשימוש במדיניות זו על ידי כמה מדינות, אין כיום תפיסה מושגית או תיאורטית מקובלת לגבי תפקיד הרגולציה במשק – במיוחד לאחר המשבר ובמיוחד לא ברמת המקרו – וכן חסר ניתוח בסיסי לגיבוש מדיניות מקרו- יציבותית. הצעדים הננקטים כיום מבוססים על שיפוט של קובעי מדיניות בעלי ניסיון, והדגש מושם עדיין על כלי פיקוח מיקרו המקובלים להסדרה של הפעילות הבנקאית. |
| קיים מיגוון רחב של כלים היכולים לשמש ליישום מדיניות מקרו-יציבותית. כלי מדיניות שעד המשבר יושמו ברמת המוסד הבודד עשויים לשמש גם לטיפול בסיכונים מערכתיים: יחסי הון, מגבלת LTV, רזרבות נזילות, מגבלות על ריכוזיות וכד'. על אלה נוספים כלי מדיניות פיסקליים (מסים, פעולות פיננסיות וכד'), כלי מדיניות מוניטרית (ריבית, נזילות וכד') וכלים אחרים (מגבלות על תנועות הון וכד'). |
| דוגמאות לשימוש במדיניות מקרו-יציבותית בעקבות המשבר הן הטלת דרישות הון מחזוריות על הבנקים הכוללות דרישה לתוספת הון (buffer) של עד 2.5 אחוזים מנכסי הסיכון בתקופות גאות כדי למתן את התנודות באשראי כתוצאה ממחזור העסקים וכן הידוק הפיקוח ודרישות ההון על מוסדות בעלי חשיבות מערכתית – נושאים הנידונים בעולם. |
| אחת ממטרותיו של בנק ישראל על פי חוק היא לתמוך ביציבותה של המערכת הפיננסית ובפעילותה הסדירה. על רקע המשבר העולמי האחרון, אשר הדגיש את הצורך בחיזוק הטיפול ביציבות המערכת הפיננסית לשם הפחתת הסיכון המערכתי, פועל בנק ישראל להשגת מטרה זו גם באמצעות כלים מקרו-יציבותיים. |
| המערכת הפיננסית בישראל צלחה את המשבר הפיננסי האחרון טוב יחסית למדינות המפותחות, אולם, מצבו הטוב יחסית של המשק ואי יכולתו, כמשק קטן ופתוח, להתנתק מהרמה הנמוכה של הריבית העולמית תרמו למגמת עלייה של מחירי הנכסים המקומיים, ובפרט של מחירי הדירות. לכן, כדי להתמודד עם הדילמה שנוצרה במדיניות המוניטרית, נעשה שימוש בכלי מדיניות מקרו- יציבותיים שנועדו לטפל ספציפית בעליית המחירים החדה בשוק הדיור. |
| במסגרת זו הודיע המפקח על הבנקים בבנק ישראל במהלך 2010 על מספר צעדים בשוק האשראי לדיור שכוונו לפלח ספציפי של הלוואות חדשות (ממונפות, בריבית משתנה, מעל לסכום מסוים), עבורן נקבעה דרישה להקצאת הון גבוהה יותר. הצעדים שננקטו עד כה בשוק המשכנתאות היו צעדים ראשוניים ומתונים יחסית והם נועדו, בין היתר, להגביר את מודעות הציבור לסיכונים במסלולי המשכנתאות השונים. |
|