21.5.2008
 
דברי הנגיד בטקס הענקת תארים אוניברסיטה הפתוחה
 
אני שמח להשתתף בטקס הענקת תארים של האוניברסיטה הפתוחה - שכן אין נושא יותר קריטי לעתיד מדינת ישראל מנושא החינוך. לטווח הארוך, יש לחינוך אותה רמת חשיבות שיש למצב הביטחוני-גיאופוליטי של המדינה.
הסיבות לכך ידועות לכולם. כמעט ואין לנו משאבי טבע, מלבד ההון האנושי, כלומר הכישרונות והיזמות של אזרחי ישראל - אותם יש לפתח כל הזמן. כך, ורק כך, נוכל לשמר וגם להרחיב את היתרון האיכותי של ישראל.
המדינה, ולפניה הישוב היהודי, שמו במשך שנים רבות דגש רב על נושא החינוך. הדבר מתבטא במספר נתונים על ישראל, בהשוואה בינלאומית שנעשתה ב-2005:
46% מבני ה-25 עד 64 בישראל הם בעלי השכלה על-תיכונית, לעומת 26% בממוצע במדינות ה-OECD; א)
ההוצאה הממשלתית לתלמיד, ביחס לתמ"ג לנפש, בחינוך הטרום-חובה, היסודי והתיכוני דומה בישראל לממוצע של מדינות ה-OECD, ובהשכלה הגבוהה - גבוהה ממנה. ב)
אפילו בזמן הקמת המדינה, היו כבר בארץ שני מוסדות להשכלה גבוהה ברמה בינלאומית - האוניברסיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה. זהו הישג מרשים לאוכלוסיה שמנתה אז פחות ממיליון איש. והיום יש לנו רשת רחבה של מוסדות להשכלה גבוהה, כולל האוניברסיטה הפתוחה, שנותנת הזדמנות לעשרות אלפים ישראלים לממש את הפוטנציאל שלהם . ג)
אבל, כידוע, המצב במערכת החינוך בארץ יורד מגדולתו. כך למשל, בולט המיקום הנמוך בהישגי התלמידי בתי הספר בישראל, לעומת מדינות אחרות - למשל בתחומי המדעים לפי מבחני ה-PISA של ה-OECD.
המסקנה מכך היא שלמרות שהממשלה בישראל מוציאה יחסית הרבה כסף על חינוך, הישגי התלמידים נמוכים יחסית. כלומר, מערכת החינוך בישראל אינה יעילה.
ויש לזה כמה הסברים אפשריים:
אין לנו מערכת חינוך אחת מספר רב של מערכות חינוך שונות - החינוך הממלכתי-עברי, הממלכתי-ערבי, הממלכתי-דתי, מספר מערכות חינוך חרדיות ועוד. ובחלק ממערכות החינוך הללו אין אפילו הקניית השכלה בסיסית בתחומי המתמטיקה, המדעים והאנגלית; א)
במערכות החינוך, בוודאי ברמה הבית-ספרית, אין מספיק גמישות ניהולית; ב)
הגידול בהוצאה לתלמיד בישראל - בחינוך היסודי, התיכוני והעל-תיכוני - היה בין 1995 ל-2005 נמוך מהממוצע ב-OECD. ג)
ברור שגם תחום ההשכלה הגבוהה דורש חשיבה מחודשת. אחת התופעות המדאיגות בהקשר זה, היא בריחת מוחות מהארץ. די לראות את שמות הישראלים ברשימות הסגל האקדמי באוניברסיטאות הבולטות בארה"ב ובמדינות אחרות. זהו מצב שקשה להשלים איתו.
קידום החינוך צריך להיות גבוה בסולם העדיפויות של ישראל. אחרת, נמצא את עצמנו במצב שילך וידרדר - והשחיקה כבר החלה.
כולם מסכימים עם אמירה זו זה אבל אמירות לא פותרות בעיות. שתי ועדות עמלו על הנושא וגיבשו המלצות מקיפות - ועדת דוברת ב-2005, וועדת שוחט ב-2007. חשוב לקדם את יישום המלצותיהן - כולל תשלום שכר דיפרנציאלי למרצים לפי ההישגים שלהם.
ההשקעה בחינוך היא קריטית בטווח הארוך - מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית ותרבותית, ואפילו מבחינה ביטחונית:
מבחינה כלכלית - החינוך הוא תשתית לצמיחה מהירה ומתמשכת של המשק; א)
מבחינה חברתית ותרבותית - החינוך הפורמאלי והלא-פורמאלי הוא המפתח לניצול היכולות האישיות, והוא גם תורם לניידות חברתית. ב)
מבחינה בטחונית - בלי חינוך איכותי שיתרום לצמיחה כלכלית מהירה ומתמשכת, ובלי יתרון טכנולוגי איכותי, ישראל לא תוכל לשמור על יתרונה בתחום הביטחון. ג)
דווקא משום שהחינוך חשוב כל-כך לטווח האורך, יש צורך כבר עכשיו לקדם את יישום ההמלצות שגובשו ע"י ועדת שוחט וועדת דוברת. אין נושא יותר חשוב למדינת ישראל ולאזרחיה - כולל אתכם ואת הדורות הבאים.
אני מברך אתכם על ההישגים שלכם ומאחל לכם הרבה הצלחה והנאה בעתיד.