דברי הנגיד באסיפה השנתית של איגוד הבנקים

24.11.2005

דברי הנגיד באסיפה השנתית של איגוד הבנקים

ראשית, אני רוצה להודות לאיגוד הבנקים על שהזמין אותי ונתן לי את ההזדמנות להופיע בפניכם כאן.

שנית, אני רוצה לברך בהזדמנות זו את איתן רף ואת גליה מאור על הפרטת בנק לאומי. זהו בהחלט אירוע חשוב המציין סיומו של פרק עצוב בהיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל. פרק שהתחיל עם נפילת מניות הבנקים לפני למעלה מ-20 שנה, ב-1983, ובעקבותיה הממשלה נאלצה להלאים כמעט את כל מערכת הבנקאות. סוף סוף הגענו ליום הזה שכל מערכת הבנקאות חזרה למקומה הטבעי מבחינת הבעלות, והיא כיום בידיים של הסקטור העיסקי. הדבר העיקרי כעת הוא להפיק את הלקחים הנכונים מהאירוע הזה. חלק מהלקחים הופקו - כמו הרפורמה בשוק ההון, הקרויה "ועדת בכר". אבל זה בהחלט לא סוף הדרך והאתגרים החשובים העומדים בפני המערכת הבנקאית לתקופה הקרובה קשורים בזה. אני אחזור לאתגרים אלו בהמשך.

מערכת הבנקאות היא חלק חשוב מאד במשק הישראלי והיא מושפעת ממנו ומשפיעה עליו. אבל המשק הישראלי לא נמצא בודד אלא הוא חלק מהעולם. זאת, בעקבות תהליכי הגלובליזציה שעברו עליו מאז סוף מלחמת העולם השניה וביחוד מאז שנות ה- 80. פשוט אי-אפשר לבחון את המשק הישראלי במנותק מהמשק העולמי.

הכלכלה העולמית מצויה היום במגמה ברורה של צמיחה ואכן, על-פי הַתַחַזִיוֹת השונות צפויה הצמיחה העולמית להיות מהירה יחסית בשנת 2006 ולהגיע לקצב שבין 3.3 אחוזים, על-פי הבנק העולמי, לבין 3.6 אחוזים, על-פי מרבית בתי ההשקעות. מגמת הצמיחה צפויה להתרחש גם בכלכלה האירופית, אשר דישדשה בשנים האחרונות.

אבל, ההתפתחויות האלה מלוות בסיכונים מסוימים. אלה מתבטאים בהאצה מסוימת באינפלציה העולמית אשר צפויה להגיע קרוב ל- 3 אחוזים בשנה הבאה – על-פי מרבית בתי ההשקעות, והדבר גורר גם תחזיות להמשך עלייה בריביות של הבנקים המרכזיים – לא רק בארצות-הברית, אלא גם באירופה. הסיכונים הללו נובעים בעיקר ממגמת העליות במחירי האנרגיה, ובפרט במחירי הנפט. אבל לא רק. גם בעיית מאזן התשלומים של ארצות-הברית מרחפת מעל הכלכלה העולמית מזה תקופה ארוכה. ובכל זאת, התמונה העולמית, כאמור, היא אופטימית יחסית.

הצמיחה שהמשק הישראלי נהנה ממנה מקבלת רוח גבית מאותה צמיחה עולמית אבל לא רק. היא נובעת מהאסטרטגייה המקרו-כלכלית של הממשלה בשנים האחרונות, המתבטאת במשמעת תקציבית – בהתאם ליעדים הפיסקליים שהיא קבעה – ובשורה של רפורמות (בשוק העבודה, בשוק ההון, בנמלים ועוד), הפרטות (של בנקים וחברות כמו בזק ואל-על), והשקעות בתשתיות (למשל בתחומי הרכבת). זרועה נוספת של אותה אסטרטגיה היא הזרועה המוניטרית שמוביל בנק ישראל המתמקדת בעיקר בשמירה על אינפלציה נמוכה בהתאם ליעד של הממשלה.

על רקע זה ובהנחה שהמדיניות המקרו-כלכלית של הממשלה תמשך, פרסם לאחרונה בנק ישראל תחזיות לשנת 2006. לפיהן, צפוי התוצר המקומי הגולמי לצמוח בשיעור של כ-4.3 אחוזים והתוצר העיסקי בקצב גבוה יותר – של כ-5.4 אחוזים. זאת, יחד עם גידול בהשקעות בשיעור של כ-4.5 אחוזים. – וחשוב להבין שהצמיחה של המשק בשנתיים האחרונות עוד לא הובילה להתאוששות בהשקעות, ושאם נמשיך לצמוח, יבוא היום שבו ההתאוששות בהשקעות תתן עוד תנופה לצמיחה.

טבעי שבתקופה שאנו נמצאים בה עכשיו – תקופה של בחירות – תעלנה שאלות לגבי התוקף של התחזיות הללו, כמו גם של תחזיות ממקורות אחרים. הרי זו תקופה של אי-ודאות פוליטית שבאה עם אי-ודאות כלכלית – גם אם מדובר בתקופה קצרה יחסית של חודשים, וטוב שתקופת האי-ודאות תהיה יחסית קצרה. לכן, כדאי מאד לסלק כל אי-ודאות כבר היום, לפחות בתחום הכלכלי. חשוב ביותר שהממשלה החדשה שתקום, וזה לא משנה מי יהיה בה, תהיה מחוייבת לאותה אסטרטגייה מקרו-כלכלית ושל רפורמות מבניות שיצרה תנאים של צמיחה בריאה ומתמשכת. חשוב שהמשקיעים המקומיים והזרים ירגישו שהאסטרטגייה הזאת אינה עומדת בסימן שאלה ושכולנו מחוייבים אליה. וחשוב שירגישו זאת כבר עכשיו. מצדנו, בנק ישראל ימשיך בניהול מדיניות ריבית עקבית עם יעד האינפלציה של 1 עד 3 אחוזים, ובמטרה להגיע לאמצע התחום.

נכון שיש במשק בעייה של עוני ואכן כדאי וחיוני לנקוט בצעדים הדרושים כדי להתמודד איתה בצורה אחראית. אבל חשוב להתמודד עם הבעייה הזו בעיניים פתוחות מתוך ראיית המציאות ומחוייבות לאסטרטגייה של צמיחה ארוכת טווח. ללא צמיחה כזאת לא נוכל לטפל בבעיות, כמו בעיית העוני, ולכן חשוב שהמדיניות הכלכלית תשאר כל הזמן מכוונת להשגתה ושמירה של צמיחה.

כפי שפתחתי ואמרתי, מערכת הבנקאות חשובה מאד בכל משק – וכמובן גם במשק הישראלי. אבל החשיבות היא, כמובן, במערכת בנקאות בריאה, יציבה ותחרותית.

ציינתי גם את הצעד החשוב ואפילו אפשר להגיד הדרמאטי שעבר על המערכת הפיננסית בכלל, ועל מערכת הבנקאות בפרט, והוא הרפורמה הקרויה "רפורמת בכר". אני שמח לראות, כי הבנקים, או לפחות חלקם הגדול, כבר נערכים לכך וכבר מתבצעות מכירות של קופות גמל וקרנות נאמנות – ואפילו די בהצלחה, כך נדמה לנו. כאשר אני רואה את זה אני שמח שהתסריטים השחורים שהיו לא התממשו. תסריטים כאלה היו גם בעבר לפני רפורמות חשובות שהיו מוצלחות, למשל בשוק מטבע חוץ. טבעי שלפני רפורמות ושינויים מתעוררים חששות, אבל חשוב להבין שיש צורך לרפורמות נוספות במערכת הפננסית בישראל.

על מערכת הבנקאות כעת, ובמידה רבה גם על בנק ישראל, להיערך להתמודדות נכונה בפני האתגרים החדשים העומדים בפניה:

ראשית, אציין את "באזל II". בנק ישראל הציב בפני עצמו בסדר עדיפות גבוה, את היערכות הפיקוח על הבנקים לקראת הטמעת "באזל II". והדבר מחייב גם את היערכות המערכת הבנקאית – וזה לא דבר קטן.

האתגר השני הוא היערכות לקראת אימוץ כללים לבקרה פנימית לפי "404 SOX". זהו נושא נוסף המעסיק ויעסיק את הפיקוח על הבנקים בשנתיים הקרובות וגם, כמובן, את מערכת הבנקאות כולה. אני יודע מנסיונותי בסיטיגרופ ש- 404 SOX הוא נטל, אבל אני גם יודע שהוא מוביל להשתפרות חשובה בפיקוח הפנימי של ההנהלה.

שני פרוייקטים חשובים אלה מהווים ביחד מערך כולל של ניהול ובקרה שיציב סטנדרטים גבוהים במערכת הבנקאות הישראלית – סטנדרטים עקבים עם המתקדמים ביותר בעולם.

האתגר השלישי קשור ליישום של "רפורמת בכר". מדובר בצעדים כמו מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות על-ידי הבנקים; הגדרה מחודשת של מערך הפעילות ומרכזי הרווח של הבנקים בשוק ההון ובכלל; היערכות בתחום הייעוץ הפנסיוני; היערכות לתחרות בשוקי האשראי מול התחליפים החוץ-בנקאיים ועוד.

האתגר הרביעי קשור להיערכות המערכת לקראת השינויים שהחלו ועוד יהיו, כך אני מקווים, בשוק ההון ובשוק הכספים. כך, לדוגמה, פיתוח של שוק בינבנקאי בעקבות ביטול פעולות "ערך יום אתמול" ע"י בנק ישראל; פיתוח בעתיד של מכשירים פיננסיים מתוחכמים; פיתוח עתידי של איגוח משכנתאות, כניסתה של מערכת התשלומים הגדולים בזמן אמת (RTGS) שבנק ישראל כל-כך עסוק בקידומה ועוד.

אבל כמובן שזה לא כל הסיפור. האתגרים הללו יביאו למערכת בנקאות יעילה יותר ולתחרות גבוהה יותר בשוקי ההון והכספים ובשוקי האשראי. אבל תחרות בצד הקימעונאי-בנקאי עדיין אינו משביע רצון. אמנם נעשו צעדים להגברת התחרות בתחום הזה, כמו ההוראות שהוציא הפיקוח על הבנקים בדבר הקלת המעבר מבנק לבנק, אבל עדיין לא הגענו למצב הרצוי. אין ספק שכל עוד מספר הבנקים הגדולים לא יגדל – אם ע"י מיזוג בנקים קטנים או בינוניים ואם ע"י כניסת בנקים זרים לפעילות קמעונאית מלאה בישראל – נצטרך להמשיך ולבחון צעדים להסרת חסמים בתחום הזה. חשוב להבין שזה – התחזקות בתחרות במערכת הבנקאות – אחד המטרות החשובות של בנק ישראל – ואני מניח – של כל ממשלה ישראלית.