03.03.2009
 
דבריו של נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר,
בוועידת היסוד של "הפורום למען אתנחתא"
 
אני מניח שהזמנתם אותי כדי לשמוע על המצב במשק, ולכן אדבר על המצב במשק. לפני שבוע ראיתי באחד העיתונים כותרת אשר לפיה אמרתי שהמצב בישראל טוב. שכחו להכניס מילה אחת שאמרתי - "יחסית". המצב אצלנו טוב יחסית: אין לנו משבר במערכת הפיננסית, אין לנו בנקים שפשטו את הרגל, אין לנו אבטלה גבוהה מאוד, אין לנו גירעון ממשלתי של שנים עשר וחצי אחוזי תמ"ג - 1.8 טריליון דולרים - שיש לממשלת ארה"ב, או יהיה לה השנה, הגירעון הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. כיוון שאין אצלנו תופעות כאלה, הרי שאנחנו במצב יחסית טוב יחסית.
אבל המשק הישראלי הוא חלק של המשק העולמי. בשנים האחרונות הצלחנו לצמוח על בסיס גידול היצוא שלנו. היצוא הגיע בשנת 2008 לארבעים וחמישה אחוזים מן התמ"ג של מדינת ישראל. זאת אומרת שאנחנו מייצאים כמעט חצי ממה שאנחנו מייצרים. אנחנו גם מייבאים ארבעים וחמישה אחוזים. מאחר שאנחנו תלויים בביקוש-ליצוא לכמעט מחצית מהייצור שלנו, אי אפשר שלא נושפע במידה רבה מאוד ממה שקורה במשק העולמי. ומה שקורה במשק העולמי הוא המיתון החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, כלומר מאז השפל הגדול של שנות השלושים של המאה העשרים. אכן נושפע, ואנו כבר רואים זאת: היצוא שלנו ירד ברביע האחרון של 2008 בשמונה אחוזים, שמשמעותם קצב ירידה שנתי של מעל שלושים אחוזים. יחסית מצבנו אמנם טוב, שכן קצב זה נמוך מהירידה הממוצעת באסיה, אך המצב העולמי שאנו נמצאים בו, לא ראיתי כדוגמתו בכל ארבעים שנותיי ככלכלן - מצב שלא היה כדוגמתו מאז סוף מלחמת העולם השנייה. הוא משפיע עלינו דרך היצוא, ולא פחות מכך דרך השווקים הפיננסיים, שכן השווקים הפיננסיים שלנו משולבים במשק העולמי. מה שקרה אתמול בבורסה בניו יורק הוא שפל שלא נראה כמותו חמש עשרה שנה. ומה שקורה שם משפיע עלינו ללא ספק - ומייד.
השאלה היא מה עלינו, מקבלי ההחלטות, לעשות במצב זה. זוהי אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה שפקד אותנו משבר שאין לנו אשמה בו; אנחנו פשוט לא אשמים בזה. התנהלותה הכלכלית של הממשלה בכלל, וניהול התקציב בפרט היו בשנים האחרונות מצוינים: הממשלה נהגה באחריות רבה; הגענו ב-2007 לתקציב מאוזן – מצב נדיר מאוד במשק הישראלי; האינפלציה הייתה נמוכה; היה לנו עודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, זאת אומרת שהיצוא היה יותר גדול מהיבוא; הבנקים היו במצב טוב; משקי הבית לא נכנסו לחובות גדולים; אין אצלנו משכנתאות "מתוחכמות", שמוטב לכנות אותן "לא–חכמות", כמו בארה"ב: שם היה אפשר לקבל משכנתה שערכה מאה וחמישה, ואף מאה ועשרה אחוזים מערך הבית; זה מתוחכם מאוד - אך לא כשערך הבית יורד, כפי שקרה לאחרונה. אצלנו אין תופעות כאלה. אנחנו נכנסנו לתקופה הזאת במצב טוב -טוב ממש, לא רק יחסית - אבל אנחנו מושפעים. ברביע האחרון בארץ ירד קצב גידולו של התמ"ג בחצי אחוז-אחוז, אולי אפילו יותר - עדיין לא קיבלנו את הנתונים האחרונים. הצמיחה ב-2009 תהיה שלילית.
אנחנו צריכים פשוט להתמודד עם המצב. זו לא תוצאה של דברים שעשינו, אבל עם זה עלינו להתמודד. איך להתמודד? הממשלה נוקטת סדרת צעדים כדי לזרז פרויקטים של תשתית, לתמוך בתעסוקה, לתת מימון לחברות קטנות ובינוניות ולסייע לחברות גדולות שייתקלו בקשיים במיחזור החובות שלהן, לעזור לבנקים באמצעות ערבויות שמאפשרות להם לגייס יותר הון.
הממשלה אכן נקטה צעדים רבים, והם ישפיעו לטובה - אבל אין לנו ממשלה שהצליחה להעביר תקציב. אין לנו תקציב ל-2009, ולכן אנחנו עובדים לפי התקציב של 2008, ולפי החוק מותר לממשלה להוציא רק אחד חלקי שנים עשר של הוצאות השנה שעברה. זאת אומרת שלמרות המשבר, היכולת של הממשלה לשנות את סדרי העדיפויות שלה מוגבלת ביותר, והגבלה זו תישאר בעינה עד שהממשלה החדשה תצליח להעביר תקציב – מצב שעלול להימשך עד אפריל. אז - אני מניח, ומקווה - נראה שינויים בהרכב התקציב. במה שהאוצר עושה עכשיו אני רואה צעדים יצירתיים לטיפול במצב הקשה בתקופה הקשה הזאת, וגם אנחנו בבנק ישראל עושים מה שאפשר. כפי שכבר נאמר, מאז תחילת אוקטובר אנחנו מורידים את הריבית. הגענו לשפל של כל הזמנים, לרמת ריבית של אפס פסיק שבעים וחמש אחוז. אנחנו בודקים אם אפשר להמשיך ולהוריד את הריבית, וכן בודקים מה ניתן לעשות כשאין אפשרות להוסיף ולהוריד אותה. ברוח זו החלטנו לפני שבועיים להתחיל לקנות איגרות חוב של הממשלה, כדי לנסות להביא לירידה של הריבית לטווח הארוך, משום שזו הריבית שמשפיעה על המשכנתאות ועל העלות הגבוהה של האשראי שאנשים מקבלים במשק. לפני כמעט שנה, במארס 2008, התחלנו להתערב בשוק המט"ח: ביולי, כשהשקל היה חזק מאוד-מאוד, הגדלנו את הקניות היומיות שלנו למאה מיליון דולרים ליום. אנחנו ממשיכים בתוכנית הזאת, ועד היום הצלחנו - לפחות חלק מכך באמצעות התוכנית הזאת - להביא את השקל לרמה שהיא נוחה יותר ליצואנים, וכן לעמותות שמקבלות חלק מהמימון שלהן מחו"ל בדולרים - ארבעה שקלים ועשרים אגורות לדולר. זה צעד חשוב ביותר לעידוד היצוא מהמשק הישראלי, לעידוד אותם ארבעים וחמישה אחוזים של התמ"ג המופנים ליצוא. אנחנו ממשיכים לבדוק מה אפשר לעשות.
בימים כתיקונם - בתקופה רגילה - בנק מרכזי צריך להיות מוסד שמרני מאוד. מדוע? משום שממשלות תמיד אוהבות לבזבז - סליחה, להוציא כסף - והבנק המרכזי צריך לעמוד על המשמר כדי שהמשק ימשיך לפעול בתוך מסגרת שתאפשר את המשך הצמיחה שלו. אבל בזמן כזה, כשאנו עדים למשבר הפיננסי-כלכלי הגדול ביותר בחייהם של רובנו, עלינו להיות יצירתיים יותר. אנחנו מתכוונים לעבוד בשיתוף פעולה עם האוצר כדי לגבש מדיניות למשק. למי שחושבים שיש אוצר מצד אחד ובנק ישראל מהצד השני אני אומר תמיד: יש לנו רק פציינט אחד - המשק הישראלי. ולא ייתכן ששני רופאים יבואו כל אחד עם התרופות שלו, בלי לתאם ביניהם. אנחנו נתאם עם האוצר ונמשיך לעבוד יחד איתם. אני מקווה להמשיך לעבוד יחד איתם תמיד, אך התיאום ושיתוף הפעולה חיוניים במיוחד כעת - בעת משבר.
אכן, כאמור, אנחנו במצב טוב יחסית, אבל המצב קשה. לכן עלינו להמשיך ולנהוג בקור רוח. והדברים אמורים גם במשקי הבית. יש להבין, ולא להיכנס לפאניקה. עבדתי שבע שנים בקרן המטבע הבין-לאומית, המוסד שמטפל במשברים במדינות שונות בעולם, ועכשיו מטפל במשברים הנוכחיים. בזמני שם היה עליי לטפל בעשרה משברים - ביניהם המשבר במקסיקו ב-1994, המשבר באסיה ב-1997, המשבר ברוסיה ב-1998, המשבר בברזיל ב-1999. בכל המשברים האלה קרן המטבע הייתה מעורבת. המשבר הראשון שטיפלתי בו היה המשבר במקסיקו ב-1994. היינו צריכים להיפגש במשרד המנכ"ל בשש בבוקר ביום מסוים, והמנכ"ל, שהיה צרפתי מנוסה מאוד-מאוד, אמר לנו: "ג''נטלמן, זה משבר, ובמשבר אסור להיכנס לפאניקה! יש לנקוט צעדים הגיוניים - לא צעדים פופוליסטיים שאין בהם היגיון. גם אנחנו צריכים לנקוט צעדים, ואת זאת נעשה בבנק ישראל. גם האוצר יעשה, גם משרד התמ"ת יעשה. תפקידנו לעזור למשקי בית שיושפעו מן המשבר, לעזור לסקטור הפרטי, לחברות קטנות, בינוניות וגדולות, לסקטור העסקי. ועלינו גם להזכיר לכולם, לכל אחד ואחד במשק: אין זה רק תפקידה של הממשלה לעזור לכם; גם תפקידכם הוא לעזור לעצמכם, משום שממשלה אינה יכולה לספק את כל שנדרש. יש למשק הזה עתיד מרשים; יש במדינה הזאת אנשים יוצאים מן הכלל - בין המוכשרים שפגשתי בכל חיי. יש ביכולתנו להיות בין המובילים שבמשקים הדומים לנו בגודלם. זה מה שאנו צריכים לעשות, ואכן נעשה זאת - בעזרתכם.