מבנה ענף השירותים הפיננסיים: הערות לנושא שאינו יורד, ובצדק, מסדר היום

הוכן ע"י דוד קליין עבור כנס לציון עשור לחוג לכלכלה של המכללה למינהל וערב הוקרה לכבודו של פרופ' חיים ברקאי

לנאום המלא - לחץ כאן  (קובץ Pdf).

מאז ראשית כהונתה של הכנסת השש-עשרה, במרץ 2003, הוגשו לפחות 20 הצעות חוק פרטיות העוסקות בהיבטים שונים של הניהול העסקי של הבנקים, כמו:

פרעון משכנתא חודשי לא יעלה על שליש משכרו של הלווה;

-

פנוי דייר שלא מחזיר משכנתא יעוכב למשך לשנתיים;

-

אשראי ללקוח פרטי יוגבל כאחוז משכרו;

-

הגבלות על יכולת הבנק לתת אשראי "ללא זכות חזרה לווה";

-

חובת תשלום ריבית על יתרות זכות בעו"ש;

-

איסור על בנקים להחזיק ולנהל קופות גמל;

-

איסור על בנקים להחזיק ולנהל קרנות נאמנות;

-

בידוד הקצבות המדינה לרשויות מקומיות למטרות רווחה מיכולת השיעבוד של הרשות המקומית כנגד הלוואות מבנקים;

-

בידוד משק המים של הרשויות המקומיות לאותה מטרה;

-

סמכויות לנגיד, באישור ועדת הכלכלה, לבטל עמלות ולקבוע מחיר מירבי לעמלות אחרות;

-

בנקים יוכלו להעלות עמלות רק אם המדד עלה ב- 3% ורק בעת תשלום תוספת יוקר;

-

הכנסת הבנקים מעמלות לא תעלה על 50% מהכנסותיהם התיפעוליות;

-

איסור גביית עמלות על פעולות מסויימות;

-

הקמת רשות ל"סחר הוגן" והעברת הטיפול ביחסי בנק לקוח מהפיקוח על הבנקים לרשות החדשה;

-

נוהל מפורט של סגירת חשבון בנק של לקוח;

-

הגבלה על חלוקת דיבידנדים ע"י בנקים בהתחשב בהפרשותיהם לחובות רעים;

-

חובת תרגום של המסמכים הבנקאיים לערבית ולרוסית;

-

חובת פירסום של כל מעילה בבנק ודיווח עליה למשטרה.

-

לא ברור עד כמה רשימה זו היא שלמה, אבל די בה כדי לומר כי אילו כל ההצעות היו הופכות לחוק היה נוצר מצב בו אי אפשר היה לנהל את הבנקים כמפעל עסקי, והיד עודנה נטויה. היתה תקופה ארוכה בתולדות המשק הישראלי בה הבנקים נוהלו למעשה ע"י הממשלה, אבל שיטת הניהול היתה אחרת. מול הבנקים עמד שר האוצר, והוא אשר חילק משימות בין הבנקים, במטרה להסדיר מימון של לקוחות במגזרים מסויימים, תוך התייעצות עימם על פרטי הביצוע. שר האוצר גם סגר את מקורות המימון ואת הריבית אשר ישלם הלווה. לצידו, בעת הצורך, עמד בנק ישראל אשר קיבל על עצמו להיות שלוחה של הממשלה מול הבנקים. שר האוצר והנגיד גם הבינו שעל הבנקים להיות רווחיים, כי אם יכפו עליהם להפסיד, מי שיינזק יהיה ציבור המפקידים. משום כך, בכל משימה שהוטלה על הבנקים היה גם מרכיב של מירווח נתון לבנק. בנק ישראל העסיק במשימות אלה של אשראי מוכוון ואשראי מפקדונות למתן הלוואות עשרות רבות, אם לא יותר, של עובדים. השיטה הזו עברה מן העולם, ביוזמתנו, כאשר העברנו את ההחלטות על מתן אשראי אל הכתובת העסקית שלהן, אל הבנקים.

החקיקה הפרטית היום נושאת אופי אחר לחלוטין. היא פרי יוזמה של חברי כנסת שונים שאינם רואים עצמם אחראים ליציבות הבנקים ולרווחיותם, ואף אחד מהם אינו חושב שעליו לתת את הדעת להשפעה המצטברת של החוקים השונים. בהצעות חוק ממשלתיות, למשל, צריכה הממשלה לומר מהי השפעת הצעת החוק על התקציב; בהצעות המתייחסות לבנקאות המציע אינו חייב להעריך את השפעת הצעתו על רווחיות הבנקים. ההנחה הסמויה היא, כנראה, שהבנקים מספיק גדולים וחזקים כדי לספוג את הכל.