כתוצאה מירידת תשואות המק"ם ואיגרות החוב בשנת 2001 פחתו תשלומי הריבית הישירים של הממשלה על החוב הפנימי הסחיר שלה בשנת 2001 בכ- 200 מיליוני ש"ח, וכן יפחתו תשלומי הריבית העתידיים בכ- 170 מיליוני ₪ לשנה. מאידך, אם חוב הממשלה יגדל בשל הגידול בגרעון התקציבי, יגדלו הוצאות הממשלה על תשלומי ריבית, הן בשל עליית שיעור הריבית והן בשל הגידול בחוב.
כתוצאה מירידת תשואות המק"ם ואיגרות החוב בשנת 2001 פחתו תשלומי הריבית הישירים של הממשלה על החוב הפנימי הסחיר שלה בשנת 2001 בכ- 199 מיליוני ש"ח, וכן יפחתו תשלומי הריבית העתידיים ב- 171 מיליוני ₪ לשנה – כך נמסר מהמחלקה המוניטרית של בנק ישראל.
בשנת 2001 פעלו כוחות לירידת התשואות בשוקי איגרות החוב והמק"ם, בהם הפחתות הריבית אותן ביצע בנק ישראל, וכן ההאטה בפעילות הריאלית. מנגד, פעלו בעיקר במחצית השנייה של השנה, כוחות לעליית התשואות, בעיקר בשל החריגה שהסתמנה מיעד הגירעון, אשר הביאה לגיוסי הון גדולים על ידי הממשלה, וכן עליית אי הוודאות בשוקי ההון בעולם בעקבות אירועי הטרור בארצות הברית.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי החוב הפנימי הסחיר של הממשלה עמד בסוף חודש דצמבר 2001 על כ- 148 מיליארדי ש"ח, והוא מורכב מאג"ח צמודות מדד, ומאג"ח לא צמודות (שני סוגים אלו נושאים בחלקם ריבית קבועה ובחלקם ניידת) ואג"ח הצמודות לדולר (הנושאות ריבית ניידת הקשורה לריבית הלייבור על הדולר).
חוב הנושא ריבית ניידת מושפע ישירות מירידת הריביות במשק, שכן התשלומים עליו נקבעים מידי תקופה (3 או 6 חודשים), בהתאם לריבית אלו. 22% מהחוב הפנימי הסחיר של הממשלה נושא ריבית ניידת, מהם – 17% חוב לא צמוד ("גילון") ו- 5% חוב הצמוד למדד ("כפיר"). תשלומי הריבית על איגרות החוב מסוג "גילון" (הנקבעים על פי תשואות המק"ם) פחתו בשנת 2001 בכ- 134 מיליוני ש"ח לעומת אלו אשר היו צפויים ללא ירידת הריביות בשנה זו, ואילו תשלומי הריבית על איגרות החוב מסוג "כפיר" (הנקבעים על פי תשואות האג"ח הצמודות למדד) פחתו בכ- 65 מיליוני ש"ח. בסך הכל פחתו תשלומי הריבית הישירים של הממשלה, הנכללים בתקציבה בשנת 2001, בכ- 199 מיליוני ש"ח.
בנוסף על החוב הנושא ריבית ניידת, לממשלה גם חוב פנימי סחיר הנושא ריבית קבועה. ירידת הריבית בשנת 2001 אינה משפיעה על חוב קודם, אשר נלקח בריבית קבועה, אולם משפיעה על הריבית הנקבעת בהנפקת חוב חדש, ולכן על תשלומי הריבית העתידיים על מיחזור חוב זה.
בשנת 2001 גייסה הממשלה כ- 20 מיליארדי ש"ח באמצעות אג"ח לא צמודות הנושאות ריבית קבועה ("שחר"), לטווחים של 5 ו- 10 שנים, וכ- 8 מיליארדי ש"ח באמצעות אג"ח צמודות הנושאות ריבית קבועה ("גליל"), לטווחים של 10 ו- 20 שנה. כתוצאה מירידת הריביות בשנת 2001, נאמד החיסכון בתשלומי הריבית העתידיים על איגרות החוב מסוג "שחר" בכ- 109 מיליוני ש"ח לשנה, ועל איגרות החוב מסוג "גליל" בכ- 62 מיליוני ש"ח לשנה. בסך הכל נאמד החיסכון בתשלומי הריבית העתידיים, על החוב הנתון, בכ- 171 מיליוני ש"ח בכל אחת מ- 5 השנים הבאות, 101 מיליונים בכל אחת מ- 5 השנים שלאחר מכן, ו- 18 מיליונים בכל אחת מ- 10 השנים שלאחריהן.
במחלקה המוניטרית מציינים עוד, כי בנוסף על החוב הפנימי הסחיר, לממשלה גם חוב פנימי לא סחיר, וכן חוב חיצוני. את החוב הפנימי הלא סחיר, שיתרתו עמדה בדצמבר 2001 על כ- 148 מיליארדי ש"ח, מחויבת הממשלה להנפיק למשקיעים מוסדיים, והתשואות על חוב זה קבועות ומנותקות מתשואות השוק. על כן תשלומי הריבית על חוב זה לא פחתו כתוצאה מירידת התשואות במשק, ולא נרשם כל חיסכון בהוצאה הממשלתית.