מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף שנת 2009 בכ-252 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-169 מיליארדים בסוף שנת 2008 - גידול של כ-49%. עיקר הגידול נובע מהגדלת הנכסים של הבנק במטבע חוץ בחו"ל ומהגדלה של ניירות ערך ממשלתיים סחירים במטבע מקומי בצד הנכסים וכנגדם, בצד ההתחייבויות, הגדלה נטו בכלים המוניטריים - מק"ם ופז"ק.
בשנת 2009 נרשם לבנק ישראל רווח של כ- 1.4 מיליארדי ש"ח, לעומת הפסד של כ-0.6 מיליארד בשנת 2008.
בשנת 2009 רשם בנק ישראל הכנסות נטו של כ-5.2 מיליארדי ש"ח מנכסים נטו במטבע חוץ בחו"ל, ללא הפרשי שערים לעומת כ- 5.7 מיליארדים בשנת 2008. הירידה, למרות גידול בהיקף הנכסים במטבע חוץ בחו"ל, נבעה ברובה מהורדות הריבית החדות בעולם.
בגין הכלים המוניטריים (בעיקר בגין המק"ם) רשם בנק ישראל הוצאות בסך של כ- 2.4 מיליארדי ₪, לעומת כ-3.1 מיליארדים בשנת 2008. הירידה, חרף גידול יתרת המק"ם, נבעה מהורדת הריבית השקלית.
בגין הפרשי שערים רשם הבנק הוצאה בסך של כ-0.9 מיליארד ש"ח, לעומת הוצאה של כ-2.4 מיליארדים בשנת 2008. הוצאות הפרשי השערים נבעו מייסוף של השקל מול המטבעות שבהם מוחזקות היתרות. חישוב הפרשי השערים נועד לצרכים חשבונאיים ולשם הצגת הדוח במטבע ישראלי. הפרשי השערים מועברים לדוח הרווח וההפסד בהתאם לכללי חשבונאות הנהוגים בבנקים מרכזיים.
הוצאות השכר והזכויות של עובדי הבנק וגמלאיו הסתכמו בשנת 2009 בכ-804 מיליוני ש"ח, לעומת כ-551 מיליונים בשנת 2008. הוצאות השכר בפועל של עובדי הבנק הפעילים קטנו במקצת בשנת 2009. העליה בסעיף זה נבעה בעיקר מגידול ההפרשה להתחייבות לפנסיה ולתשלומי פרישה; זאת בעיקר בגין הסכם המסגרת שנחתם ביום 17 באפריל 2008, ובגין תוספת שחיקה בהמשך להחלטת בית הדין האזורי לעבודה מאוגוסט 2008 – תוספות המסתכמות לפי הערכה בכ- 250 מיליוני ש"ח
הוצאות נוספות נטו נרשמו בגין ריבית נטו לממשלה, הדפסת כסף, הוצאות כלליות, וכו'.
הדוח מבוקר על ידי רואה חשבון חיצוני, המפרסם את חוות דעתו לציבור. פרסום הדוח המלא הוא במסגרת מדיניות בנק ישראל לשיפור מערכות הניהול והבקרה הפנימית, ומתוך רצון להגביר את השקיפות בפעילותו של הבנק. הדוחות הכספיים מוצגים על פי כללי חשבונאות מקובלים, תוך התאמתם לפעילות המיוחדת של בנק מרכזי, כפי שמקובל גם בבנקים מרכזיים אחרים בעולם.
חשוב לציין כי בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, פועל ללא כוונת רווח, ומטרתו העיקרית היא להשיג את היעדים שנקבעו לו על פי החוק - גם אם הפעילות כרוכה בהפסד.