13.04.2010
 
בנק ישראל מפרסם קטע נוסף מתוך דוח בנק ישראל שיפורסם ב-21 לאפריל 2010:
הוספת טיפולי שיניים לילדים לסל הבריאות הציבורי
 
לפרק עצמו - לחץ כאן
 
בישראל, שלא כמו במרבית המדינות המפותחות, מרבית שירותי בריאות השן מסופקים על ידי המגזר העסקי.  
משקי הבית מהחמישון התחתון מוציאים 1.7 אחוזים מהכנסתם נטו על טיפולי שיניים תוך ויתור על חלק מהטיפולים, בעוד שמשקי הבית מהחמישון העליון מוציאים 1.2 אחוזים בממוצע. הוויתור של משקי הבית החלשים על טיפולי שיניים פוגע בעיקר בילדים.  
התועלת מטיפולי שיניים בסיסיים לילדים גבוהה מאוד ועלותם נמוכה, ולכן מומלץ להכניסם לסל הבריאות.  
רפואת השיניים לא כלולה בסל שירותי הבריאות הממלכתי. במובן זה ישראל שונה מהמדינות המפותחות, שמרביתן מספקות רפואת שיניים מונעת ומשמרת לילדים ולקבוצות נוספות, כגון קשישים ונשים הרות, במסגרת הסל הציבורי הבסיסי. טיפולים אלו כוללים חינוך והדרכה בהיגיינת הפה, ביקורת שנתית שגרתית על ידי רופא שיניים, ביקורים חצי-שנתיים אצל שיננית, איטום חרירים וחריצים, אפליקציה מקומית בפלואור, הסרת אבנית וצילומי רנטגן בסיסיים.
בדצמבר 2009 החליטה הממשלה להקצות 65 מיליוני ש"ח מהתקציב שיועד להוספת טכנולוגיות רפואיות חדשות להכנסת טיפולי שיניים מונעים ומשמרים לילדים לסל הבריאות הציבורי. אומדן העלות התקציבית של הכנסת טיפולי שיניים לילדים לסל הבריאות נעה בין 250 ל-650 מיליוני ש"ח. האומדן הנמוך מבוסס על הוספת טיפולים מונעים ומשמרים לילדים עד גיל 12, והאומדן הגבוה מבוסס על הוספת הטיפולים לילדים עד גיל 18. שני האומדנים מניחים שתיגבה השתתפות עצמית והם עשויים להשתנות כתלות בטיפולים שיינתנו, בקבוצות הגיל הזכאיות לטיפולים ובסכומי ההשתתפות העצמית שייגבו מהמטופלים.
המימון הציבורי לרפואת שיניים בישראל מכסה פחות מ-5 אחוזים מההוצאה הלאומית בתחום זה - שיעור נמוך מאוד בהשוואה למרבית המדינות המפותחות ואפילו בהשוואה לארה"ב (5.1 אחוזים). בנוסף, קופות החולים מספקות טיפולי שיניים בסיסיים לילדים במסגרת הביטוחים המשלימים (במרבית הקופות עד גיל 6 או 8), אולם מדובר ברובד העליון של הביטוח המשלים, שמרבית האוכלוסייה החלשה אינה מחזיקה בו.
ההוצאה הכספית לטיפולי שיניים לנפש דומות לעניים ולעשירים, אך מספר הנפשות במשקי הבית העניים (בחמישון התחתון) גבוה בהרבה והכנסתם נמוכה יותר. כתוצאה מכך משקי הבית העניים (מהחמישון התחתון) מוציאים 1.7 אחוזים מהכנסתם החודשית נטו מכל המקורות על טיפולי שיניים, בהשוואה ל-1.2 אחוזים בחמישון העליון. רבים מהעניים נאלצים לוותר על טיפולים, כי אין ביכולתם לממן אותם. הוויתור של משקי הבית החלשים על שירותי רפואת שיניים פוגע בעיקר בילדים. חלקם של הילדים עד גיל 18 מסך הנפשות במשקי הבית מהחמישון התחתון מגיע ל-50 אחוזים, לעומת 20 אחוזים בחמישון העליון.
התועלת מהרפואה המונעת (ובכלל זה רפואת השיניים המונעת והמשמרת) גבוהה מאוד לעומת עלותה הנמוכה יחסית, ולכן יש חשיבות להכנסתה לסל הבריאות – בדגש על ילדים. המרכז לבקרת מחלות בארה"ב מדווח כי טיפולי שיניים מונעים שגרתיים מפחיתים את עלויות הטיפול בחמש השנים העוקבות ב-40 אחוזים. טיפולים משמרים, כגון איטום שיניים וטיפול בפלואור, מפחיתים את התחלואה פי 3.5. בישראל נמצא שהתשואה של רפואת שיניים משמרת בקרב תלמידים בתקופת לימודיהם בבתי הספר היא 9 אחוזים לפחות.
להוספת רפואת שיניים מונעת ומשמרת לילדים לסל הציבורי יש יתרונות נוספים רבים, בעלוּת תקציבית נמוכה יחסית: (1) הוספת השירות לסל הציבורי צפויה לשפר את הנגישות של טיפולי שניים לאוכלוסיות החלשות, במיוחד לילדים שבאוכלוסיות אלו; (3) הוספת השירותים המונעים לילדים לסל הבריאות הציבורי צפויה להוזיל את העלות של טיפולי השיניים לכלל הציבור; (4) חלק גדול מהילדים מקבלים את הטיפולים כבר היום במסגרת הביטוחים המשלימים, כך שהוספת השירות לסל הציבורי תפנה בביטוחים אלו תקציבים להוספת טכנולוגיות רפואיות.