דברי הנגיד בישיבת הממשלה על המדיניות הכלכלית ל - 2004
הנגיד התייחס תחילה לשלוש הצעות החלטה אשר הונחו על שולחן הממשלה במסגרת הפרק על "עידוד הצמיחה".
חוק ההוצאה הממשלתית
ההצעה קובעת תיקרה להוצאות הממשלה ב- 2004 בסכום של 217 מיליארד ש"ח. כדי שניתן יהיה להעריך את משמעותו של מיצרף זה צריך להוסיף גם את הפרטים הבאים:
האם הוא נקוב במחירים שוטפים או קבועים. השאלה עולה גם לאור הצורך לעבור לתקציב נומינלי;
בכמה הוא שונה מהתיקרה ומאומדן ההוצאות בפועל לשנה הנוכחית, 2003, ובשתי השנים – בהשוואה לתוצר;
כמו כן רצוי להציג את השינוי בין שתי השנים, 2004 לעומת 2003, במרכיבי ההוצאה העיקריים: בטחון, תשלומי ריבית, השקעות, והוצאות משרדי הממשלה לשכר, קניות ותשלומי העברה, כל אחד בנפרד.
נוסף לכך, כדי שניתן יהיה להעריך את סבירות יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגרעון המוצע של 4 אחוזי תוצר, דרושים נתונים והסברים על אומדן ההכנסות ממסים לשנת 2004 בהשוואה ל- 2003, והקשר בינו לבין התרחיש להתפתחות המשק אשר הוצג לממשלה בדיון הקודם. על פי הערכות שלנו ההסתברות לעמוד, בנתונים אלה, ביעד הגרעון ל- 2004, נראית נמוכה.
ההצעה גם מוסיפה כי היקף ההוצאה הממשלתית מ- 2005 עד 2010 לא יעלה מידי שנה על 1%, ואף זאת בתנאי ששיעור הגרעון לא יעלה על 3 אחוזי תוצר. גם כאן לא ברור אם מדובר בגידול נומינלי או ריאלי, ומהי ההשפעה של שיעור הגידול המוצע על שרותי הממשלה השונים. שאלה זו מתעוררת לאור העובדה כי מדובר בירידה בהוצאה הממשלתית לנפש, ולא זכורה לנו תקופה רצופה של חמש שנים בה התנסינו בכך.
מעבר לכך, על פי פרשנות שניתנה בעבר ע"י משרד האוצר, כל היעדים האלה תופשים רק בנקודת ההחלטה של הממשלה, ואינם מחייבים בשלב הביצוע. ואכן הממשלות בעבר לא פעלו בקפדנות כדי להחזיר את תוואי ההוצאות והגרעון למסלולם כאשר סטו ממנו, וסטיות הן דבר שכיח, כידוע, בתנאי המשק הישראלי. ראוי היה שהממשלה תתייחס לשאלה אם השתנה משהו בתחום זה, ואם כן – מה. שאם לא כן, ערך היעדים הוא מוגבל ויש להניח שהציבור, לאור נסיון העבר, יתייחס אליהם בהתאם. אחד הביטויים לכך יהיה בריבית אשר תידָרש הממשלה לשלם בגין חובותיה, בארץ ובעולם. לממשלה יש חוב גדול, והריבית אשר דורש הציבור ממנה תלויה במידה רבה במידת האמון אשר הוא רוכש להתחייבותה לצמצם את הגרעון ואת החוב.
דו"ח נוסף של בנק ישראל לציבור
הצעה נוספת אשר מובאת להחלטת ממשלה היא לחייב את בנק ישראל לפרסם דו"ח נוסף, אחת לחודש.
בנק ישראל מפרסם כבר עשרות דו"חות מידי שנה ומאות הודעות לעיתונות, ואלה כוללים מידע רב על המשק, ובכלל זה – על ההתפתחויות בתחום הנומינלי. לממשלה מוצע להחליט שבנק ישראל יפרסם אחת לחודש גם "תחזיות מעודכנות לארבעת הרבעונים הבאים לפחות:
לצמיחה ריאלית של התוצר
התפתחות המחירים לרבות מחירי התוצר
והתוואי החזוי של שערי הריבית לטווח הקצר".
מתוך נתונים אלה:
נתונים על האינפלציה הצפוייה מתפרסמים כבר כל חודש, מזה תקופה ארוכה מאד;
הערכות על התפתחותו הצפוייה של התוצר מתפרסמות לפחות פעמיים בשנה, ואין בסיס או הגיון מקצועי לעשות זאת אחת לחודש;
תחזית מחירי התוצר אינה משרתת צורך מעשי כלשהו, ואין בסיס מקצועי רציני להכין אותה באורח שוטף;
תחזית שערי הריבית היומית של בנק ישראל איננה קיימת, ואין בנק מרכזי בעולם אשר מוכן להתחייב לתוואי עתידי. הטעם הוא פשוט: הריבית היומית הינה רק אחד מכמה גורמים המשפיעים על ההתפתחויות במשק, ולכן יש להתאים אותה בהתאם לשנויים באותם גורמים. זו הסיבה לכך שהחלטת הריבית היא חודשית, ולא שנתית – כמו החלטת התקציב.
באשר להסבר הסטיות מתחום יציבות המחירים והמדיניות להחזרת המחירים לתוואי היעד – אנחנו עושים זאת באופן שוטף, ופעמיים בשנה – בהרחבה רבה בדו"ח האינפלציה.
בדו"ח הנוסף אין, לדעתנו, טעם או צורך. בכל מקרה שאפשר אנחנו מדווחים כבר היום, ובפירוט רב.
החזר חוב לבנק ישראל
עוד מוצע לממשלה להתנות החזר חוב לבנק ישראל בכך שיהיו לבנק ישראל רווחים.
בנק ישראל, כידוע, איננו מוסד למטרות רווח, כמו כל הבנקים המרכזיים בעולם, וטוב שכך. איש אינו מציע, כמובן, כי בנק ישראל יעוות את הדו"חות הכספיים שלו כדי לייצר רווחים יש מאין. בהסכם ההלוואה המקורי לא הותנה החזר החוב של הממשלה במאזן בנק ישראל ולגופו של עניין – אין לה מקום.
מאידך, החלטה חד-צדדית של הממשלה לשנות רטרואקטיבית את הסכם ההלוואה עם בנק ישראל יכולה לעורר חשש, אשר אין לו כמובן שחר, שמא הממשלה עושה זאת משום שהיא מתקשה להחזיר את חובותיה, ועיכוב בהחזרת החוב לבנק ישראל אינו אלא התחלה. הערכה זו יכולה להשתלב עם ידיעות בתיקשורת על כך שמשרדי ממשלה מסויימים אינם יכולים לעמוד בַמועד בהתחייבויותיהם לספקים. מדינת ישראל ידועה כלווה ללא דופי, וצריך לשמור מכל משמר על שם זה. הכתמת שמה של המדינה כלווה עלולה לייקר, ללא צורך, את גיוס ההון ולאלץ את המדינה לקצר את החוב, בניגוד לתכניותיה.
אנחנו מציעים לממשלה לא לדון בנושא כלל.
הערה כללית
הנגיד הוסיף כי, בניגוד להערכות מסויימות אותן ניתן לשמוע לאחרונה, מצב המשק משתפר, אם כי באיטיות רבה. השנה, בניגוד לשנתיים הקודמות, צפוייה צמיחה חיובית כוללת, ובשנת 2004 – שיעור הצמיחה עשוי להוסיף ולעלות, ובעיקר ככל שהדברים אמורים במיגזר העסקי. מגמה זו נובעת הן מהמתרחש בעולם והן מהאמון אשר רוחש הציבור ליכולתה של הממשלה הנוכחית לעצור את המגמות השליליות במשק. נדרש מאמץ רב כדי לא לקטוע את תהליך ההבראה של המשק הנמצא בעיצומו. התקציב המוצע לממשלה ל- 2004 הינו אחד הביטויים המרכזיים למאמץ זה, בעיקר משום שבתחומים רבים הוא מסתכל מעבר לשנה הקרובה.
הנגיד הוסיף עוד כי בפני הממשלה מונחות הצעות רבות, אולם חסר נסיון להעריך את משמעותן המצטברת עבור המשק בכללו. הערכה מסוג זה דרושה בעיקר בשלושה תחומים:
1.השקעות בתשתית
ביצוע השקעות בתשתית בקנה מידה גדול הינו מיבצע מורכב. יש להעביר שינויים מיבניים בענפי התשתית, לדאוג לזמינות פרוייקטים לביצוע, לדאוג למימון בהיקפים הדרושים, ולבצע בלוח זמנים נתון, בעיקר מחוץ לתקציב. חשוב לשכנע את הציבור כי זו תכנית בת-ביצוע.
2.הגדלת שיעור התעסוקה
רפורמות בשוק העבודה, וכאלה כלולות בהצעות המדיניות ל- 2004, אמורות לצמצם את הפער בשיעור התעסוקה ביננו לבין העולם. במסגרת התכנית עד לסוף העשור כדאי היה להראות עד כמה מדובר ביעד בר-השגה, ואֵילו תכניות תורמות יותר להשגת היעד.
3.צימצום מימדי העוני
מדיניות בתחום מרכזי זה חייבת להיות מונחית ע"י יעדים בני השגה וממוקדת באוכלוסיות מסויימות בהן רווחת תופעת העוני. גם כאן רצוי היה להציג תמונה כוללת.
השלמות מסוג זה, סיכם הנגיד, יאפשרו להעריך עד כמה תורמות ההצעות השונות להשגת יעדים בעלי חשיבות לאומית, ויסייעו בגיבוש תמיכה ציבורית בממשלה בתקופת מעבר זו לצמיחה.