החוב החיצוני של ישראל
במחצית הראשונה של 1999 גדל החוב החיצוני נטו של ישראל ב- 0.5 מיליארדי דולרים והסתכם בסוף יוני 1999 ב- 12.1 מיליארדי דולרים.
משקל החוב לזמן קצר מסך החוב החיצוני ברוטו של המשק עומד על כ- 37% בשנים האחרונות, בעוד שמשקל הנכסים לזמן קצר מסך הנכסים (מכשירי חוב) מגיע ל- 86%.
מהפיקוח על מטבע חוץ בבנק ישראל נמסר, כי יתרת החוב החיצוני ברוטו של המשק הישראלי הסתכמה בסוף יוני 1999 ב- 56.0 מיליארדי דולרים - גידול של 1.5 מיליארדים לעומת סוף 1998. יתרת החוב החיצוני נטו גדלה ב- 0.5 מיליארד דולרים - מ- 11.7 מיליארדים בסוף 1998 ל- 12.1 מיליארדים בסוף יוני 1999.
עוד נמסר מהפיקוח על מטבח חוץ, כי משקל החוב הקצר בסך החוב החיצוני ברוטו עומד על כ- 37% בשנים האחרונות, בעוד שמשקל הנכסים לזמן קצר מסך הנכסים (מכשירי חוב) נשאר יציב ברמה של כ- 86%. המשקל הגדול יחסית של הנכסים לזמן קצר מתבטא בכך שהמשק נמצא בעודף נכסים לזמן קצר בסך של 16.9 מיליארדי דולרים. ראוי לציין, כי חלק גדול מהחוב החיצוני של הסקטור הבנקאי הם פיקדונות תושבי חוץ שהופקדו לזמן קצר, אך מתחדשים ומוחזקים לתקופות ארוכות. בבנק ישראל מזכירים, כי היחס בין הנכסים לבין ההתחייבויות לזמן קצר, מקובל כאחד המדדים להערכת איתנותו הפיננסית של משק לאומי. עם זאת, חשיבותו קטנה יותר ככל שמשטר שער חליפין גמיש יותר ולממשלה אין מחויבות לשער חליפין מסוים.
מדד מקובל נוסף לנטל החוב החיצוני הוא היחס שבין החוב החיצוני לתוצר. מדד זה מציג תמונה שאינה אחידה. מחד, חלה עליה ביחס שבין החוב החיצוני ברוטו לתמ"ג, מ- 50.1 אחוזים בסוף 1996 ל- 58.1 אחוזים ביוני 1999. מאידך, הנכסים במט"ח של המשק גדלו בתקופה זו בקצב מהיר יותר מגידול ההתחייבויות. כתוצאה מכך נרשמה ירידה ביחס של החוב החיצוני נטו לתמ"ג, מ- 19 אחוזים בסוף 1996 ל- 12.6 אחוזים ביוני 1999.
בפיקוח על מט"ח מציינים, כי קיים הבדל משמעותי בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי בכל הקשור למבנה העתי של הנכסים וההתחייבויות מול חו"ל. בעוד שבסקטור הפרטי מרבית הנכסים, אך גם ההתחייבויות, הם לטווח קצר.