החזקות תושבי ישראל בניירות ערך סחירים זרים
משקל ההשקעות בניירות ערך סחירים בסך תיק הנכסים הזרים שבידי תושבי ישראל – סחירים ולא-סחירים - הגיע בסוף 1998 ל- 15% והסתכם ב- 3.8 מיליארדי דולרים.
74% מתיק ניירות הערך הסחירים הזרים של תושבי ישראל הוא באג"ח זרות שברובן מוחזקות בידי הבנקים הישראליים.
הגידול ביתרת ניירות הערך הסחירים הזרים שבידי הסקטור הפרטי הלא-בנקאי בחמש השנים האחרונות התבטא בעיקר ברכיב המניות הזרות המוחזקות ע"י חברות ישראליות.
74% מתיק ניירות הערך הסחירים הזרים של תושבי ישראל הוא באג"ח זרות שברובן מוחזקות בידי הבנקים הישראליים.
הגידול ביתרת ניירות הערך הסחירים הזרים שבידי הסקטור הפרטי הלא-בנקאי בחמש השנים האחרונות התבטא בעיקר ברכיב המניות הזרות המוחזקות ע"י חברות ישראליות.
מהפיקוח על מט"ח בבנק ישראל נמסר, כי יתרת החזקותיהם של תושבי ישראל (הסקטור בנקאי והסקטור הפרטי הלא-בנקאי) בניירות ערך זרים סחירים (אג"ח ומניות), לרבות אחזקות בעלי עניין, הסתכמה בסוף שנת 1998 ב- 3.8 מיליארדי דולרים, שהם כ-% 15 מסך יתרת ההחזקותיהם בנכסים זרים. בסוף 1998 הסתכמו יתרת ההחזקות של תושבי ישראל בנכסים זרים - סחירים ושאינם סחירים - ב- 24.7 מיליארדי דולרים, ויתרת ההחזקות של תושבי חוץ בנכסים ישראליים ב- 74.5 מיליארדים.
במהלך השנים 1994 עד 1998 הוחזק רובו של תיק ניירות הערך הסחירים הזרים שבידי תושבי ישראל - כ- 2.2 מיליארד דולר - ע"י הסקטור הבנקאי. בפיקוח על מט"ח מסבירים, כי הבנקים הישראליים משקיעים חלק מעודף המקורות שלהם במט"ח בפיקדונות בבנקים זרים, וחלק אחר ממנו באיגרות חוב סחירות בחו"ל. הירידה במשקל היחסי של החזקות הסקטור הבנקאי בתיק ניירות הערך הסחירים הזרים שבידי תושבי ישראל - מ-% 69 בסוף 1994 ל-% 61 בסוף 1998- מוסבר בעיקר ע"י הגידול ביתרת ההחזקות במניות על-ידי הסקטור הפרטי הלא-בנקאי - מ- 0.6 מיליארדי דולרים ב- 1994 למיליארד דולר ב- 1998. הואיל והחזקותיו הסחירות הזרות של הסקטור הבנקאי הן באג"ח - ע"י מספר מצומצם של מוסדות בנקאיים המתמחים בכך - משקלן של אג"ח זרות בתיק הנכסים הסחירים הזרים שבידי תושבי ישראל - הכולל גם מניות וניירות ערך המירים - הינו גבוה - כ-% 75 עד 80% מאז 1994. התקופה הממוצעת של תיק האג"ח הזרות המוחזק ע"י הבנקים הינו 3.5 שנים ורובו מוחזק באג"ח נקובות בדולרים שהונפקו ע"י ממשלות, בנקים, ומוסדות כספיים בעלי דירוג אשראי גבוה.
מהפיקוח על מט"ח נמסר עוד, כי יתרת החזקותיו של הסקטור הפרטי הלא-בנקאי (חברות, יחידים, קרנות נאמנות וקופות גמל) בנכסים סחירים זרים הסתכמה בסוף 1998 ב- 1.5 מיליארדי דולרים - גידול של 0.5 מיליארד משנת 1994. גידול זה התבטא, רובו ככולו, ברכיב המניות הזרות שבידי המגזר העסקי - אשר יתרתן כמיליארד דולר. מדובר במספר קטן של משקיעים בעלי עניין בחברות אשר הגדילו את החזקותיהם במניות במהלך התקופה. יתרת ההחזקה באג"ח זרות ע"י הסקטור הפרטי הלא-בנקאי - שהסתכמה ב- 0.5 מיליארד דולר - מוחזקת ברובה - 0.4 מיליארד - בידי חברות ישראליות שגייסו הון בחו"ל ומעדיפות להחזיק חלק מהעודפים, בתקופות ביניים, באג"ח זרות. אלה מניבות תשואה גבוהה ביחס לפיקדונות הבנקאיים, בהם מוחזקים מרבית עודפי כספי ההנפקה. העדפה זו של החברות המנפיקות - בניגוד לחברות ישראליות אחרות - נובעת גם מיתרונות המס שאינם חלים על השקעות שמקורן בישראל. הסרת ההגבלות על השקעות סחירות זרות של חברות ישראליות, במסגרת שינוי משטר הפיקוח על המט"ח ב- 1998, לא הביאה לגידול בהחזקות אלו. הדבר מעיד על כך, כי ההגבלות שהוסרו לא היו אפקטיביות, מחד גיסא, וניצול האפשרויות החדשות תלוי בתנאים נוספים, מאידך גיסא - ביניהם תנאי המיסוי על פעילות בחו"ל, פערי ריביות ועלויות העיסקה.
בתיק הנכסים הסחירים הזרים שבידי יחידים, קרנות נאמנות וקופות גמל חל גידול מועט בהשקעה במניות וירידה מקבילה בהשקעה באג"ח, כך שבסך שווי התיק לא נרשם שינוי. מדיניות המיסוי על יחידים, קרנות נאמנות וקופות גמל, לפיה מוטל מס על רווחי הון מניירות ערך זרים בעוד שהשקעה בנכסים שקליים מסויימים פטורה ממס, היוותה אף היא תמריץ שלילי להגדלת היקפי ההשקעות בניירות ערך הזרים.
החזקותיהן של קופות הגמל בניירות ערך זרים סחירים הינה מזערית - כ- 7 מיליוני דולרים בלבד. הסיבות לכך נעוצות הן בתנאים הכלכליים במשק בשנים האחרונות - אשר הקטינו את האטרקטיביות של ההשקעות במטבע חוץ - והן בעובדה שהשקעה בניירות ערך חוץ זרים חייבת במס רווחי הון וכרוכה בעלות ניכרת של יצירת תשתית מידע הנדרשת לפעילות בשווקים הזרים.