השפעת המדיניות הפיסקאלית על הצריכה הפרטית בישראל

06.11.03

השפעת המדיניות הפיסקאלית על הצריכה הפרטית בישראל

גידול בצריכה הציבורית דוחק את הצריכה הפרטית בשיעור חלקי בלבד, הנאמד בכ-20 אחוזים. כמו-כן נמצאו עדויות על כך שקיומו של גירעון ציבורי מעלה את הציפיות להטלת מיסוי עתידי, ולפיכך הוא מקטין את הצריכה הפרטית. ממצאים אלה מופיעים בעבודתם של יעקב לביא ומישל סטרבצ\'ינסקי ממחלקת המחקר של בנק ישראל, הבודקת את השפעת המדיניות הפיסקאלית על הצריכה הפרטית על המשק הישראלי בין השנים 1960 עד 2000.

להלן הממצאים העיקריים הנוספים של העבודה:

העלאה במיסוי הישיר מקטינה את הצריכה הפרטית במלוא סכום העלאת המס.
עדות על כך שהצריכה הפרטית מושפעת מציפיות הציבור ביחס לאפשרות להטלת מיסוי עתידי, קשורה לקיומו של גירעון ציבורי. בעבודה נמצאה עדות מובהקת על כך שגידול בגירעון הציבורי מקטין את הצריכה הפרטית.
הגדלת החוב הציבורי, המתבטאת בגידול באגרות החוב שבידי הציבור, משפיעה לחיוב על הצריכה הפרטית. עם זאת, נמצא שאם הגידול בחוב מלווה בהגדלת משקל הגירעון בתוצר, השפעת הגדלת ערכן של אגרות החוב על הצריכה הפרטית הופכת להיות שלילית. ממצא זה גם הוא עקבי עם קיומן של ציפיות על ידי הפרטים לפיהן הממשלה צפויה להטיל מיסים בעתיד, לצורך מימון הגירעון.
נמצא כי המשתנה המטיב לשקף את הקשר בין הצריכה הפרטית והציבורית הוא הצריכה הציבורית בניכוי ההעברות החד-צדדיות מחו"ל, המהווה למעשה את אותו חלק של הצריכה הציבורית הדורש מימון בטווח הארוך על ידי הטלת מיסוי.
גם בטווח הקצר קיימת תחלופה חלקית בלבד בין הצריכה הפרטית והציבורית. נמצא כי תחלופה זו משקפת בעיקר שינויים גדולים בצריכה הציבורית, המהווים איתות ברור יותר (לעומת שינויים קטנים וחולפים) לאפשרות להטלת מיסוי על הציבור.
נמצא כי לאחר הפעלת תכנית הייצוב המוצלחת בשנת 1985, מידת התחלופה בין הצריכה הפרטית והציבורית ירדה – ממצא העקבי עם הקטנת הצורך בהטלת מיסוי עתידי למימון הגירעון, אשר היה גבוה במיוחד לפני הפעלת תכנית הייצוב.