בשנת 1997 ירד יחס החוב הממשלתי מהתוצר ל- 106%, לעומת 108% ב- 1996, בהמשך למגמת הירידה שאפיינה את השנים האחרונות.
על אף הירידה ביחס החוב מהתוצר, תשלומי הריבית על החוב, עלו ל- 5.5% מהתוצר, לאחר שאלה היו במגמת ירידה בשנים האחרונות.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי יתרת החוב הממשלתי הכולל - פנימי וחיצוני -
ברוטו (ללא ניכוי נכסיה הפיננסיים של הממשלה) הגיעה בתום שנת 1997 ל- 360.8 מיליארדי ש"ח,
לאחר עלייה ריאלית של 3.1 אחוזים, לעומת סוף השנה הקודמת. מרבית העלייה הריאלית בחוב
נגרמה מעלייה ריאלית בת כ- 5.3 אחוזים בחוב החיצוני, המהווה כרבע מהחוב הכולל.
ב- 1997 ירד החוב הממשלתי יחסית לתוצר המקומי הגולמי ל- 106 אחוזים, לעומת 108 אחוזים
בתום שנת 1996 ו- 110 אחוזים בתום שנת 1995 . ירידה זו היא המשך למגמה שחלה בעשור
האחרון, אך בקצב מתון יחסית לשנים האחרונות. במחלקה המוניטרית מזכירים, כי באמנת
מאסטריכט נקבעו הקריטריונים להצטרפות של מדינה לאיחוד המוניטרי האירופי, והם כוללים,
בין היתר, הגבלה לפיה החוב הממשלתי לא יעלה על 60 אחוזים מהתוצר. כאמור, נתוני ישראל
רחוקים עדיין מיחס זה. הגדרת החוב המוצגת כאן עקבית עם ההגדרה שנבחרה באמנת
מאסטריכט.
יחס החוב הפנימי לתוצר ירד ב- 1997 בשתי נקודות האחוז - ל- 79 אחוזים - כתוצאה מהקטנת
גיוס ההון המקומי, ואילו יחס החוב החיצוני לתוצר נותר ללא שינוי - 27 אחוזים - עקב גיוס ההון
המוגדל בחו"ל.
ב- 1997 עלה שיעור תשלומי הריבית על החוב הכולל, מתוך התוצר המקומי הגולמי, מ- 5.2
אחוזים בשנת 1996 ל- 5.5 אחוזים בשנת 1997. עלייה זו בולטת לאחר הירידה שחלה במשך
השנים האחרונות, והיא נובעת מעלייה ניכרת בתשלומי הריבית לחו"ל. במחלקה המוניטרית
מציינים, כי שיעור תשלומי הריבית על החוב הכולל מהתוצר משמש אינדיקטור חשוב המצביע על
מידת הנטל של החוב הממשלתי על המשק.
במחלקה המוניטרית הוסיפו, כי בשנת 1997 הטווח לפידיון הממוצע של יתרת החוב הממשלתי
היה 6.9 שנים, בדומה לשנה הקודמת. ראוי לציין, כי ב- 1997 היה הטווח הממוצע לפדיון של
החוב הפנימי קצר בשנתיים מזה של החיצוני.
גם בהרכב החוב לפי מגזרי הצמדה לא חל שינוי מהותי ב- 1997 ו- 64 אחוזים ממנו היו צמודים
למדד, 7 אחוזים היו לא - צמודים ו- 29 אחוזים היו דולריים - מתוכם 3 אחוזים היו צמודים
לדולר ו- 26 אחוזים היו החוב החיצוני, הנקוב ברובו בדולרים.