הערכות ראשוניות: עודף הוצאות על הכנסות של כ- 8.9 מיליארד ש"ח במאזן בנק ישראל בשנת 1999. תוצאה זו נובעת מהרכב המאזן של בנק ישראל בו מרבית ההתחייבויות היא בשקלים, ועיקר הנכסים הוא במט"ח.
מאידך, "הרווחים הריאליים הממומשים" של בנק ישראל הסתכמו ב- 1999 בכ- 3.8 מיליארד ש"ח, בדומה לאשתקד. "רווחים" אלו - המהווים חלק מחשבון ההכנסות וההוצאות של בנק ישראל, על פי הגדרה שאומצה בראשית שנות ה- 90 - מוגדרים כחלק מהכנסות הממשלה ולכן מקטינים את הגירעון התקציבי.
מבנק ישראל נמסר היום, כי על פי הערכות ראשוניות לשנת 1999 יירשם בדוחות הכספיים של הבנק עודף הוצאות על הכנסות של כ- 8.9 מיליארדי שקלים. כזכור, ב0 1998 נרשם עודף הכנסות על הוצאות בהיקף של כ- 10.9 מיליארד שקלים וזאת, עקב הפיחות החד בשער השקל ועל רקע עודף הנכסים במט"ח במאזן בנק ישראל. הירידה בהכנסות השנה נובעת בעיקרה מירידה הכנסות מיתרות במט"ח. בשנת 1999 חלה ירידה בהכנסות הבנק מיתרות מטבע החוץ במונחים דולריים לעומת השנה הקודמת, בעיקר כתוצאה מהפרשי שער עקב ירידה בערכם של מטבעות שונים לעומת הדולר - מטבעות המהווים חלק מתיק היתרות - ומהפסדי הון עקב ירידת מחירי איגרות החוב בהן מושקעות היתרות. במונחים שקליים הייתה הקטנה נוספת בהכנסות מהיתרות מכיוון שב- 1999 היה ייסוף מסוים בשקל, לעומת הפיחות הניכר שהיה ב- 1998.
סך מאזן הבנק מסתכם ב- 1999 בכ- 107 מיליארד ש"ח. כ- 93 אחוזים מנכסי הבנק הם במט"ח או צמודי מט"ח, בעוד שמרבית התחייבויותיו - כ- 69 אחוזים - הם בשקלים. מאזן הבנק, דו"ח רווח והפסד וביאורים יפורסמו, כמידי שנה, בסוף חודש פברואר הקרוב.
בבנק ישראל מדגישים, כי בהתייחסות לעודף ההוצאות על ההכנסות, בנק ישראל - בניגוד לפירמה עסקית - פועל על מנת למלא את התפקידים המוטלים עליו לא על פי שיקולי רווח והפסד. באופן כללי, התוצאות החשבונאיות של פעילות הבנק משקפות, בין השאר, את השלכות המדיניות המוניטרית, על רקע הגירעון התקציבי והזרמות הממשלה בשנים שחלפו, תנועות ההון אל המשק וממנו, משטר שער החליפין וכן את הכנסות הבנק מיתרות מט"ח.
מאזן בנק ישראל משקף את מצבת הנכסים וההתחייבויות של הבנק בתאריך מסוים: 31/12/99-, והנו מושפע ממספר משתני רקע שנקבעו ביום זה, ובמיוחד משער החליפין של השקל. יש להדגיש, כי בתקופה בה שער החליפין נייד בתוך תחום ניוד רחב והמשק פתוח לתנועות הון, קיים פוטנציאל לשינויים ניכרים בשער החליפין ולכן גם ב"רווחי" או "הפסדי" בנק ישראל בפרקי זמן קצרים. לכך כמובן, יש השלכות חשובות לגבי הניתוח וההייחסות המתאימים למאזן הבנק ול"רווחיו" או "הפסדיו". על רקע זה, מובן שההתייחסות למדיניות המוניטרית, המתבצעת באמצעות מכשירים הנשענים על השוק, חייבת להיות מושתתת על השגת היעדים של המדיניות, ולא על פי השלכותיה על הדוחות הכספיים של הבנק.
בבנק ישראל הוסיפו, כי חלק מעודף ההכנסות של בנק ישראל, על פי ההגדרה שאומצה במשותף ע"י בנק ישראל ומשרד האוצר בשנת 1990, מוגזר כ"רווחים ריאליים ממומשים". ל"רווחים" אלה אין כל קשר לרווח החשבונאי של הבנק. בשנים מסוימות - כמו למשל בשנת 1999 - יש לבנק "רווחים ריאליים ממומשים", אך בסך הכל יש לו במקביל עודף הוצאות על הכנסות. למרות מצב זה, בסטטיסטיקה התקציבית נחשבים "הרווחים הריאליים הממומשים" כמו הכנסות ממיסים לצורך הקטנת הגירעון התקציבי. בשנת 1999 הגיעו "רווחים" אלה ל- 3.8 מיליארדי ש"ח.
בבנק ישראל מוסיפים, כי התנאים שהתפתחו בעשור האחרון - גמישות הולכת וגדלה במשטר שער החליפין, פתיחת המשק לתנועות הון ומדיניות מוניטרית המושתתת על כלי שוק - מחייבים בחינה מחדש של הגדרת "הרווחים הריאליים הממומשים". הגדרה זו נשענת בעירה על ההכנסות מריבית בגין יתרות מט"ח, אך איננה מפחיתה מהן את הוצאות הריבית בשקלים שיש לבנק ישראל, אש נבעו מהצורך לעקר את השפעות ההזרמה שנגרמה ע"י רכישות המט"ח על ידו בעבר, ושבוצעו על מנת להגן על גבולות רצועת הניוד של שער החליפין. בבנק ישראל מזכירים, כי למעלה משנתיים וחצי בנק ישראל אינו מתערב במסחר במטבע חוץ, פרט למספר ימים בודדים סביב סוף 1997, בהם רכש מטבע חוץ על מנת להגן על גבולה התחתון של רצועת הניוד.