מגמות בהיצע הרופאים בישראל ובעולם

9.06.2009

מגמות בהיצע הרופאים בישראל ובעולם

דיון בסוגיה זו יופיע בהתפתחויות הכלכליות של החודשים האחרונים מס' 123

לתיבה במלואה לחץ כאן - לחץ כאן

ברבות ממדינות OECD ירד קצב הגידול של מספר הרופאים ל-1,000 נפש מאז שנת 1990, והדבר הביא למחסור ברופאים. צעדי מדיניות שננקטו להגדלת מספרם של הרופאים הביאו, בחלק מן המדינות, לשיפור המגמה.
עם דעיכת גלי העלייה לישראל – בעיקר מברית המועצות לשעבר – הצטמצם מקור מרכזי לגידולו של כוח האדם הרפואי בישראל.
מומלץ להרחיב את מסגרות ההכשרה לרופאים, וכן ליצור תשתית מידע להערכת מחסור נוכחי ועתידי ברופאים על פי אזורים גיאוגרפיים ועל פי התמחויות - לשם גיבוש צעדי מדיניות עתידיים.
התמונה בעולם
ברבות ממדינות OECD וגם בישראל ירד קצב הגידול של מספר הרופאים ל-1,000 נפש מאז שנת 1990 (איור 1), ויש צפי למחסור עתידי בכוח אדם רפואי, שבעקבותיו ננקטים צעדי מדיניות להתמודדות עם המחסור. צעדי המדיניות שננקטו בחלק מן המדינות אכן הביאו להיפוך המגמה או למיתונה. המחסור בכוח אדם רפואי סומן כבעיה עולמית על ידי ארגון OECD וארגון הבריאות העולמי.
בשירותי הבריאות ובכוח האדם הרפואי לנפש בולטים הבדלים בין אזורים בעולם ובתוך מדינות, וכן בין מדינות מתפתחות למפותחות ובין מרכז לפריפריה. עם הגורמים המשפיעים ביותר על המחסור הנוכחי בכוח אדם באזורים המפותחים ועל המגמות הצפויות בתחום זה נמנים תהליכים כגון: (1) ירידת מספר שעות העבודה של רופאים – בעיקר עקב שינויים חקיקתיים, למשל בקנדה, בארה"ב ובאירופה; (2) גידול שיעור הנשים בכוח האדם הרפואי והסיעודי; (3) עליית חשיבותה של ההתמחות הרפואית והסיעודית, שהגבירה את הביקוש למומחים; (4) יציאתם של רופאים ואחיות לגמלאות בקצב גבוה מזה של הצטרפות החדשים. גורמים נוספים הנזכרים בספרות הם מעבר של רופאים לתעסוקה בענפים אחרים – כביוטק וייעוץ כלכלי - ו"בריחת מוחות" למדינות אחרות. אי שביעות רצון מתנאי העבודה – השכר, התנאים הפיסיים, עומס העבודה, חלוקת הזמן בין העבודה והמשפחה ועוד – נמצאו כמשפיעים על נטייתם של רופאים לעזוב את מקצועם, או לפנות להתמחויות הנחשבות "נוחות".
מדינות רבות נערכות לטיפול במחסור הנוכחי והצפוי בכוח אדם רפואי באמצעות הגדלת מספר המקומות בבתי הספר לרפואה, שיפור ומודרניזציה של מסלול הקריירה הרפואית, עידוד ההישארות של עובדים בענף ותמרוץ עוזבי הענף לשוב אליו – למשל על ידי שיפור תנאי העבודה והשתלמויות – עידוד הגירה של רופאים ושינוי תמהיל כוח האדם וחלוקת העבודה במסגרות הרפואיות. ההתמודדות של מדינות OECD עם הפערים בהיצע השירותים בין המרכז לפריפריה מתבצעת על ידי תמריצים כספיים, פתיחת בתי ספר לרפואה באזורי פריפריה, הגדלת מכסות התלמידים המתגוררים בפריפריה בבתי הספר לרפואה (בתקווה שאלה יטו לשוב לשם בתום לימודיהם) ובדרכים אחרות.
המצב בישראל
בישראל, בדומה למדינות מפותחות אחרות, ירד בשנים האחרונות מספר שעות העבודה של כוח האדם הרפואי, גדל היקף התעסוקה של נשים, הייתה עלייה בהתמחות כוח האדם ובחשיבותה, וירד מספר הרופאים שמתחת לגיל 65 לאלף נפש. במרוצת השנים, מקור מרכזי לגידולו של כוח האדם הרפואי בישראל היה רופאים העולים לארץ, אולם מאז סוף שנות ה-90 מקור זה הולך ומתדלדל, ולא צפוי שישוב ויגדל בעתיד הקרוב. בהתאם לכך, מאז המחצית הראשונה של שנות התשעים מספר הרישיונות החדשים הניתנים לרופאים בישראל יורד בהתמדה. בשנת 2006 עמד מספר הרופאים ל-1,000 נפש בישראל1 על 3.53, עדיין מעל לממוצע במדינות המפותחות, שהיה אז 3.06. ואולם לפי תחזיות של ועדה שהקים משרד הבריאות, אם לא יינקטו צעדים להגדלת מספרם של הרופאים בישראל – כהרחבת מסגרות ההכשרה – יירד עד שנת 2020 מספרם של הרופאים ל-1,000 נפש ל-2.73, רמה שהיא, לדעת מומחים נמוכה מדי. יתירה מזאת, ישנן אינדיקציות שעל פיהן בהתמחויות מסוימות שורר מחסור ברופאים כבר היום, וכי חסר איזון בפיזורם של הרופאים בין אזורי הארץ השונים ובין המגזר היהודי לערבי.
מומלץ לפעול בכיוון שעליו המליצו ועדות שפעלו בתחום, ולהרחיב את מסגרות ההכשרה לרופאים. צעדים בכיוון זה כבר נעשים, ויש לבחון את תרומתם להגדלת היצע הרופאים במהלך הזמן, ואת הצורך בהרחבתם. מומלץ לכוון צעדי מדיניות בפרט להגדלת מספרם של הרופאים במקצועות שבהם שורר כבר היום מחסור, או שצפוי בהם מחסור בעתיד הקרוב, וכן למתן באמצעי מדיניות את חוסר האיזון בין המרכז לפריפריה ובין המגזר היהודי לערבי.

מדובר בנתוני head counts ולא במונחי משרה מלאה, ולכן נתון זה אינו מצביע בהכרח על היצע שירותי הרופאים.

1

​