03.11.2009
 
מחקר חדש בבנק ישראל:
דפוסי ההשתתפות של ערביי ישראל בכוח העבודה
 
למאמר במלואו - לחץ כאן​
 
  • שיעור ההשתתפות של גברים ערביי ישראל בכוח העבודה יורד ירידה תלולה בגיל צעיר יחסית – החל בגילאים 40 עד 44.
 
  • דפוס זה חריג בהשוואה לדפוסי ההשתתפות של יהודים בישראל, אצל הפלשתינאים, במשקים מערביים ואף בהשוואה לדפוסים במדינות מוסלמיות וערביות.
 
  • הסברים מרכזיים לפרישה המוקדמת מכוח העבודה של גברים ערבים בישראל הם: עבודה במשלחי יד המצריכים כוח פיזי והסתמכות על תמיכה של בני המשפחה ועל קצבאות מהביטוח הלאומי.
 
  • שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות בישראל נמוך במיוחד. יחד עם זאת ניכרת שונות בין נשים "מודרניות" ל"מסורתיות".
 
ממצאי מחקר, שנערך בחטיבת המחקר בבנק ישראל על ידי פרופ' ערן ישיב[1] וניצה קסיר[2], על דפוסי ההשתתפות על ערביי ישראל בכוח העבודה מצביעים על שתי תופעות בולטות: דפוס השתתפות לא שגרתי של גברים ערבים על פני החיים, המתבטא בירידה תלולה בשיעורי ההשתתפות בגיל מוקדם יחסית – בגילאים 40 עד 44; וממוצע השתתפות נמוך של נשים העומד על כ-20% בלבד, כשברקע שונות רבה בשיעורי ההשתתפות. מהמחקר עולה כי דפוסים אלו אינם ניתנים להסבר במלואם על ידי גורמים המסבירים את דפוסי ההשתתפות בדרך כלל – כגיל, השכלה, מצב משפחתי, מספר הילדים והכנסתם של בני הבית האחרים.
התופעה הבולטת לגבי גברים ערבים היא, כאמור, פרישתם מכוח העבודה החל בגיל צעיר יחסית, בסביבות גילאים 40 עד 44. גורם חשוב המסביר את הירידה הזו בשיעורי ההשתתפות הוא האחוז הגבוה-בקרבם של מועסקים במשלחי יד המצריכים כושר פיזי. כיוון שהיכולת הפיזית פוחתת עם הגיל, יורדת ההשתתפות בתעסוקה במשלחי יד אלו. ראוי לציין כי השיעור הגבוה של העובדים הזרים בארץ מאפשר את החלפתם של העובדים שכושרם הפיזי ירד בעובדים אחרים. היכולת לקבל הכנסה מתמיכות ממשלתיות שונות מאפשרת לגברים הערבים לפרוש עם הירידה ביכולות הפיזיות. עוד עולה מהמחקר כי הפרישה המוקדמת של גברים ערבים מכוח העבודה קשורה גם למאפיינים תרבותיים של החברה הערבית. בחברה זו, נפוצה התופעה של תמיכת הילדים בהוריהם, כבר בגיל צעיר – תופעה שנמצאה במחקר זה כאחד הגורמים המסבירים את הפרישה המוקדמת. שאר המאפיינים המשפיעים על ההשתתפות של הגברים הערבים בכוח העבודה דומים למה שנמצא בדרך כלל בספרות המחקרית, ובכלל זה נמצא קשר חיובי בין רמת ההשכלה לשיעור ההשתתפות והשפעה שלילית של מגורים באזור הדרום.
בהשוואה עם היהודים ובהשוואות בינלאומיות פרישה מוקדמת זו היא חריגה. אצל היהודים בישראל, אצל הפלשתינאים, במשקים מערביים ובמשקים במדינות מוסלמיות וערביות רואים את פרופיל ההשתתפות "הקלאסי" על פני החיים שהוא בצורת גבנון (hump-shape), קרי עלייה, התייצבות וירידה על פני החיים. הירידה באירופה מתחילה אחרי הגילים 54-50, ובארה"ב מתחילה ירידה – מודרגת יותר – אחרי הגילים 59-55. אצל ערביי ישראל ה"גבנון" קצר וחד יותר, וזאת גם ביחס לגברים פלשתינאים בשטחים ולמדינות ערביות ומוסלמיות אחרות.
התופעה הבולטת אצל הנשים הערביות היא שונות גדולה בשיעור ההשתתפות. מקורה של שונות זו קשור בין היתר להבדלים בין נשים "מודרניות" ל"מסורתיות" מבחינת ההשכלה, המצב המשפחתי, מספר הילדים והשליטה במיומנויות שונות (כגון אנגלית ומחשב). נראה שיש דיכוטומיה או מעין שוק דואלי: נשים "מסורתיות" כמעט שאינן משתתפות בשוק, מה שמסביר את שיעור ההשתתפות הנמוך בקנה מידה בינלאומי. נשים "מודרניות" משתתפות בשיעור ניכר, דבר המסביר גם את עליית שיעור ההשתתפות על פני זמן בד בבד עם עליית שיעורי ההשכלה ושינויים תרבותיים נוספים. יש ממצא לפיו שיעורי ההשתתפות של הנשים שונים מאוד מהמקובל במדינות מערביות ובקרב היהודיות בישראל ואינם שונים מהותיים מהשיעורים בארצות מוסלמיות. ממצא זה מחזק את המסקנה כי מדובר בהשפעות תרבותיות.
ממצאים אלה מדגישים את הצורך במדיניות ממשלתית שתסייע להעלאת שיעורי ההשתתפות של הנשים ולצמצום הפרישה המוקדמת של גברים בקרב ערביי ישראל, זאת במיוחד לנוכח ההשלכות השליליות של דפוסי ההשתתפות על המצב הכלכלי חברתי של החברה הערבית בישראל. יש מקום לשקול מיגוון של צעדי מדיניות להגדלת ההשתתפות וביניהם: צעדים להשגת פיזור תעסוקתי רחב יותר של הגברים הערבים, כדי למנוע את ריכוז-היתר במשלחי יד פיזיים, שהפרישה מהם מוקדמת - הגדלה של המשאבים לחינוך היסודי והעל-יסודי ולהשכלה גבוהה; סיוע בהסבה מקצועית ממוקדת לקראת הפרישה ממשלחי יד פיזיים ופעולה להסרת מחסומים בצד הביקוש לעובדים מיומנים בקרב הערבים. עידוד תעסוקת ערבים ישראלים במקום עובדים זרים. עידוד השתתפות של נשים בין השאר באמצעות חינוך על ידי הגדלת המשאבים לחינוך וכן סבסוד מעונות יום וצהרונים. עידוד הנגישות הפיזית של מקומות עבודה על ידי השקעה בתשתית תחבורתית מתאימה ובאמצעי הסעה לעבודה.
 
*הדעות המובאות במאמר הן על דעת הכותב בלבד ואינן משקפות את עמדת בנק ישראל
[1]אוניברסיטת תל-אביב.
[2]ראש תחום שוק העבודה ומדיניות הרווחה, חטיבת המחקר.