| תוצאות האמידה במחקר מזהות שני שינויים מבניים במשק הישראלי שהשפיעו על המדיניות המוניטרית של בנק ישראל: האימוץ של יעדי האינפלציה ב-1994, והשינוי הדומיננטי יותר ב-1997, עם המעבר לשער החליפין נייד והגברת תגובתו של בנק ישראל לסטיית הציפיות האינפלציוניות מיעד האינפלציה. |
 |
| באמידה נמצא גם כי הריבית של הבנק המרכזי יורדת (עולה) כאשר האינפלציה הצפויה נמוכה (גבוהה) מיעד האינפלציה, ויורדת (עולה) כאשר הפער בין התוצר הפוטנציאלי בתעסוקה מלאה לתוצר בפועל (פער התוצר) גדל (קטן). כן נמצא כי התכנסות ריבית בנק ישראל לרמה הרצויה הנגזרת מסטיית האינפלציה מיעדה ומפער התוצר, הינה הדרגתית (החלקת ריבית). |
|
| השפעת המדיניות המוניטרית על המחירים מקבלת ביטוי באמצעות שני ערוצים: הראשון פועל כתגובה מיידית של המחירים לשינוים בשער החליפין הנומינלי בעקבות שינויים בריבית הבנק המרכזי (הערוץ הנומינלי); השני מבטא את השפעת ריבית בנק ישראל על שער החליפין הריאלי ועל הריבית הריאלית, ובאמצעותם על הפעילות הריאלית ודרכה על המחירים (הערוץ הריאלי). |
|
| נמצא כי לאחר 1997 ובתגובה לשינויים בלתי צפויים (זעזועים) אינפלציונים ירדה הסטייה המצטברת של האינפלציה בערכה המוחלט מרמתה בהעדר זעזוע, ומאידך, עלתה הסטייה המקבילה של הפער בין התוצר הפוטנציאלי בתעסוקה מלאה לבין התוצר בפועל. |
|
| נמצא גם כי בתגובה לזעזועים בשער החליפין גדלה לאחר 1997 בטווח הקצר הסטייה המצטברת של האינפלציה בערכה המוחלט משיעורה בהעדר זעזוע, ואילו זו של פער התוצר הצטמצמה. |
|
| |
|
| במחקר שנערך על ידי עמי ברנע וד"ר יוסי ג'יברה ממחלקת המחקר בבנק ישראל מוצג ונאמד מודל רבעוני למשק הישראלי בין 1989 ל-2002 עם תנועות הון בינלאומיות - המאופיינות בתחלופה חלקית בין נכסים/ התחייבויות שקליים לבין מטבע חוץ, ועם משטר שער חליפין נייד. במודל זה הריבית של הבנק המרכזי יורדת (עולה) כאשר האינפלציה הצפויה נמוכה (גבוהה) מיעד האינפלציה ויורדת (עולה) כאשר הפער בין התוצר הפוטנציאלי בתעסוקה מלאה לתוצר בפועל גדל (קטן), כלומר, כאשר מתהווה פער תוצר חיובי (שלילי). העבודה מתמקדת בהשפעות המעבר למשטר יעדי אינפלציה ולניוד שער חליפין - על רקע הסרת המגבלות על תנועות ההון - על תמסורת של המדיניות המוניטרית מהשינויים בריבית למחירים ולפעילות הריאלית. |
|
| |
|
| אמידת המודל מזהה, בדומה לממצאים בעבודות קודמות שנערכו במחלקת המחקר, שני ערוצי תמסורת מהמדיניות המוניטרית למחירים: הנומינלי והריאלי. הראשון משקף את השפעתה המיידית של שינוי בריבית בנק ישראל על שער החליפין הנומינלי ודרכו על המחירים. נמצא כי השפעתה המיידית של עליית (ירידת) הריבית באחוז אחד מתבטאת בירידה (עלייה) של 0.3 נקודת אחוז בשער החליפין ודרכו בירידה (עלייה) של 0.08 נקודות אחוז במחירים. השפעה זו על המחירים מתעצמת עם חלוף הזמן ולאחר מספר רביעים מגיעה לשיאה כ-0.2 נקודות אחוז. השפעה זו היא ישירה וגם עקיפה דרך השפעת שער החליפין על הציפיות האינפלציוניות. הערוץ השני משקף את השפעת הביקושים על המחירים בעקבות שינויים בריבית הריאלית ובשער החליפין הריאלי. ערוץ זה מהווה את ערוץ התמסורת המקובל במשקים גדולים יחסית והשפעתו מתרחשת בפיגור. כך, מתקבל כי כשהשפעת שער החליפין הנומינלי על המחירים מתפוגגת, מתעצם הערוץ הריאלי והשפעתה של המדיניות המוניטרית על המחירים מתארכת. |
|
| |
|
| תוצאות האמידה מזהות שני שינויים מבניים במשק הישראלי: הראשון, ברביע השני של 1994, עם האימוץ של יעדי האינפלציה; והשני, שהשפעתו משמעותית יותר, ברביע השלישי של 1997. שינוי זה אופיין במעבר לניוד שער החליפין, בהחרפת תגובתו של בנק ישראל לסטיית הציפיות האינפלציוניות מיעדי האינפלציה ובחתירה ליעדי ריבית ריאלית גבוהים יותר. עד לשינוי ב-1994 הגיבה המדיניות המוניטרית לאינפלציה הצפויה בלבד. על פי תוצאות האמידה המעבר לניוד מלא התבטא בהגברת תגובת שער החליפין לשינויים בריביות הנומינליות בשקלים ובמטבע חוץ. התפתחות זו, לצד החרפת תגובת המדיניות, לוו בהשפעה מהירה יותר ובעצמה רבה יותר של שער החליפין על מדד המחירים לצרכן ועל הציפיות האינפלציוניות אחרי 1997, תוך הגברת יעילותה של המדיניות המוניטרית. |
|
|
מתוצאות המחקר מתקבל כי בעקבות זעזוע אינפלציוני עלתה לאחר 1997 הסטייה המצטברת של פער התוצר (בערכה המוחלט) מהרמה בהעדר הזעזוע, ואילו הסטייה המקבילה של האינפלציה ירדה; זאת כתוצאה מהגברת היעילות האמורה של המדיניות המוניטרית. ברם, על רקע התאמת המחירים המהירה יותר לשינוים במדיניות המוניטרית אחרי 1997, לוו הזעזוע והתגובה לו בשינויים משמעותיים יותר בשער החליפין הריאלי ובריבית הריאלית, תוך עליית הסטייה של פער התוצר.
|
|
|
מנגד זעזוע המביא לעליית שער החליפין משתקף אחרי 1997 בעלייה של הסטייה המצטברת של האינפלציה בטווח הקצר מרמתה בהעדר זעזוע, ואילו הסטייה המקבילה של פער התוצר קטנה. במקרה זה תגובת הריבית לסטיות האינפלציה הצפויה מהיעד הייתה אמנם חריפה יותר אחרי 1997, אך לא חריפה דייה ביחס לעליית המחירים בפועל; זאת משום שהשפעת השינוי בשער החליפין על המחירים בפועל הייתה משמעותית יותר מאשר על האינפלציה הצפויה. לכן התקבלה העלייה בסטייה האמורה של שיעור האינפלציה. לעומת זאת, הגברת היעילות של המדיניות המוניטרית דרך ערוץ שער החליפין אחרי 1997 האיצה את תהליך חזרתו של שער החליפין הריאלי לרמתו בהעדר זעזוע, מנעה בכך סטיות בפעילות בתקופות הבאות תוך צמצום הסטייה של פער התוצר.
|
|
|