מחקר על: תוספת היוקר כמכשיר להגנת השכר הריאלי
מפני הפתעות אינפלציוניות
המחקר המלא – קובץ PDF
× מדד שנבנה לצורך חישוב מכלול ההשלכות של תוספת היוקר על השכר הריאלי
מצביע על עליה מהירה של שיעור הגנת השכר הריאלי מפני הפתעות אינפלציוניות בשנות השבעים ובמחצית הראשונה של שנות השמונים.
× בעקבות ירידת האינפלציוניות מאמצע שנות השמונים ירד שעור הגנת השכר האוטומטית מפני הפתעות האינפלציוניות באמצעות תוספת היוקר. אולם, ירידה זאת התחוללה בהדרגה ובפיגור כך שעד 1998 שמרו הסדרי תוספת היוקר על שיעורי הגנה גבוהים יותר מאשר בתקופות בעלות אינפלציה דומה בעבר.
× מאז 1999 אמנם לא הגיע שיעור עליית המחירים לסף של 4 אחוזים הנדרש לתשלום תוספת היוקר, אך למרות זאת נשמרה הגנה משמעותית על השכר מפני התפרצויות מחירים כלפי מעלה.
שיעור ההגנה שהעניק הסדר תוספת היוקר לשכר הריאלי מפני הפתעות אינפלציוניות השתנה במידה
רבה לאורך זמן בתגובה לשינויים בשיעור האינפלציה ובשונותה. שיעור זה עלה במהירות במהלך שנות
השבעים והשמונים והגיע לשיא של כ- 70 אחוזים ב- 1984. בעקבות ירידת שיעור האינפלציה לאחר
תכנית הייצוב, ירד שיעור ההגנה, אם כי בפיגור, ולכן נשמרו עד לשנת 1998 שיעורי הגנה גבוהים יותר
מאשר בתקופות בעלות אינפלציה דומה בעבר. מסקנות אלה עולות מתוך מחקר של ד"ר זלמן שיפר
שהתפרסם בסדרת המאמרים לדיון של מחלקת המחקר בבנק ישראל.
לצורך המחקר נבנה מדד מיוחד המביא בחשבון את ההשפעה הכוללת של ההוראות השונות של הסדר
תוספת היוקר, ובתוכן שיעור ההצמדה ותכיפות קבלתה, ותנאי הסף לתשלום ושיטת החישוב של שיעור
עליית המחירים. מדד זה, שהוגדר כ- "מדד מניעת השחיקה", אומד את שחיקת השכר הריאלי שהיה
עשוי להיגרם, בעקבות התפתחות בלתי צפויה של המחירים, ואשר נמנע בעקבות התאמת תוספת היוקר
מעבר לתוואי הצפוי שלה.
חקירת תכונותיו של המדד מצביעה על רגישותו הרבה למימד הזמן. מצד אחד מושפע המדד במידה
רבה מאד מאורך תקופת ההתיחסות - כלומר תקופת הזמן שבה מתבססים הצדדים להסכם העבודה על
הפעולה האוטומטית של תוספת היוקר, כתחליף להתאמת השכר דרך מנגנוני שכר אחרים - ובפרט דרך
פתיחת משא ומתן מחודש על השכר. מצד שני, מושפע הפיצוי בפועל מהעיתוי של ההפתעה האינפלציונית
במחירים ביחס למועד תשלום תוספת היוקר - הקובע, יחד עם תכיפות ההצמדה, על איזה חלק
מתקופת ההתיחסות ניתן פיצוי. המקריות של עיתוי ההפתעה משפיעה לא רק על ממוצע שיעור הפיצוי,
אלא הופכת שיעור זה עצמו למשתנה מקרי ששונותו מושפעת מתדירות תשלום תוספת היוקר ומאורך
תקופת ההתייחסות.
המחקר בוחן גם את התפתחותו של מדד מניעת השחיקה על רקע עוצמת התנודתיות במחירים ואומד
את מידת החשיפה של רמת השכר הריאלי להפתעות בקצב עליית המחירים. נמצא שעלייתו של מדד
מניעת השחיקה קיזזה במידה רבה את השפעת התפתחות שונות האינפלציה על אפשרות התפתחות בלתי
צפויה בשכר הריאלי עד אמצע שנות ה- 80. לאחר תכנית הייצוב הביא הצרוף של ירידה ניכרת בשונות
האינפלציה וירידה איטית יותר בשיעור מניעת השחיקה להפחתה ניכרת בסיכוני האינפלציה על השכר
הריאלי.
יש לציין שרמתו של מדד מניעת השחיקה היתה תמיד נמוכה מאחד - כך שהסדר תוספת היוקר לא
פיצה באופן מלא על השפעת ההפתעות באינפלציה על השכר הריאלי. הדבר לא מנע את העליה הנמשכת
בשכר הריאלי במשך השנים, מאחר שהשחיקה האינפלציונית קוזזה על ידי עליה רבה יותר של רכיבי
שכר אחרים.
מאז שנת 1999 לא הגיע שיעור האינפלציה לסף המינימלי של 4 אחוזים לשנה הנדרש להנעת שינוי
תוספת היוקר, כך שהסדר תוספת היוקר לא פעל למיתון השפעותיהן של הפתעות בשיעור האינפלציה על
התפתחות השכר הריאלי. במונחי המדד שהוצג בעבודה היה שיעור מניעת השחיקה בתקופה זאת אפס,
בסביבת עליית האינפלציה ששררה במשק בפועל. עם זאת סיפק הסדר תוספת היוקר בתקופה זאת הגנה
כנגד אפשרות של עליית מחירים מעבר לתחום של 4 אחוזים. הגנה חד כיוונית זאת סיפקה הגנה
פוטנציאלית של עד 35 אחוזים כנגד הפתעות אינפלציוניות מעבר לתחום של 4 אחוזים.
לעבודות נוספות של חברי מחלקת המחקר לחץ כאן.