עיקר דברי נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, היום, בערב הפתיחה של הכנס הכלכלי השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה (קיסריה 2005)

28.6.2005

עיקר דברי נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, היום, בערב הפתיחה של הכנס הכלכלי השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה ("קיסריה 2005")

הנערך במלון שרתון פלאזה בירושלים בנושא: " 20 שנה לתוכנית הייצוב הכלכלי".

לקח חשוב אחד מתכנית הייצוב הכלכלי מ-1985, הוא בתחום החוק של הבנק המרכזי: במסגרת התוכנית, תוקן חוק בנק ישראל – תיקון המכונה חוק אי ההדפסה אשר בגינו לא יכול הבנק המרכזי לממן מאז את הגירעון הממשלתי. תיקון זה היה חשוב מאד להצלחתה של תוכנית הייצוב ונתן לבנק ישראל את התשתית לביצוע מדיניות מוניטרית.
לקח נוסף הוא בתחום המדיניות. המיתון של 1988 ו-1989 שבא לאחר תוכנית הייצוב, לא היה הכרחי ונבע משגיאה שנעשתה בתחילת התכנית - העלייה החדה בשכר הריאלי ב-12% שקרתה בשלושת החודשים הראשונים של 1986. כתוצאה מכך, הביקושים עלו והמשק צמח במהירות. בנק ישראל צריך היה אז להעלות את הריבית כדי למנוע את חידוש האינפלציה וזה הביא למיתון שאפשר היה למנוע.
לקח שלישי הוא באשר לחשיבות השינויים המבניים: אם היה כישלון בתוכנית הייצוב, הוא היה באימוץ איטי מידי ולא מספק של רפורמות מבניות. אחרי תוכנית הייצוב נעשו רפורמות מסוימות בשוק ההון ובסחר, אולם ההפרטה, צימצום תפקידה של הממשלה במשק והסרת מחסומים בפני התחרות התקדמו בקצב איטי. הצמיחה אחרי הייצוב הייתה מאכזבת, וגם בשנים של צמיחה, כמו באמצע שנות ה-90, היה צורך בביצוע רפורמות נוספות שהיו מביאות לצמיחה גבוהה ונמשכת יותר. בעשור האחרון חלה התקדמות גדולה בתחום זה: חלה ליברליזציה בתנועות ההון, האצה בתחום ההפרטה, רפורמות בתחום המיסוי, וכיום אנחנו נמצאים בתחילת תהליך של רפורמה חשובה מאד במערכת הפיננסית – הרפורמה של "ועדת בכר". כדי לבנות משק מודרני יש צורך ברפורמות בסיסיות נוספות, כגון חוק חדש ומודרני לבנק ישראל - על-פי המקובל במדינות המתקדמות, השלמת הרפורמה בשוק ההון ובשוק הכספים – כמו חקיקת חוק ריפו, ועוד.
לקח רביעי הוא בתחום מדיניות שער החליפין: ב-11 השנים האחרונות, מאז המשבר במקסיקו ב-1994, כמעט כל משבר פיננסי התחיל מהשילוב של שער חליפין קבוע ותנועות הון חופשיות. השימוש בשער חליפין קבוע בתוכנית הייצוב כעוגן נומינלי היה חיוני. אולם הרבה יותר קל להשתמש בשער החליפין כעוגן נומינלי כאשר יש פיקוח על תנועות ההון – לעומת מצב של ליברליזציה.
לקח חמישי מהתכנית הוא חשיבותה של המערכת הפיננסית: אם בוחנים את עלויות המשברים שקרו בעשור האחרון, נראה שהגורם החשוב ביותר היה חוזקה של המערכת הפיננסית – בייחוד של המערכת הבנקאית. אנו ממשיכים, בכמה מובנים, לשלם את המחיר על המשבר הפיננסי בישראל שקרה בסוף שנת 1983, שבעקבותיו הולאמו הבנקים שנטלו חלק בוויסות המניות ושהממשלה כה עמלה בהפרטתם, גם היום.

​​