11.07.04

עקרי דברי נגיד בנק ישראל בדיון הראשון בממשלה על תקציב 2005

בתחום המקרו-כלכלי היעד המרכזי צריך להיות צמיחה מתמשכת של המגזר העסקי: פירושה בשנת 2005 קצב צמיחה שווה או גבוה מזה של 2004, וכן התמדה בקצבי צמיחה אלה, שנה אחר שנה, עד שנמצה את פוטנציאל הצמיחה של המשק; הביטוי העקרי לצמיחה מתמשכת צריך להיות בצמיחת המיגזר העסקי, כי חלק אינטגרלי מהאיסטרטגיה המקרו-כלכלית הוא להקטין את משקלה של הממשלה במשק.

 

¦

לצד היעדים המקרו–כלכליים יש לאמץ גם יעדים מקרו–חברתיים ארוכי טווח, והמרכזי שבהם הוא צימצום ממדי העוני. בניגוד לצמיחה בה חל מיפנה, תחולת העוני נמצאת עדיין במגמת עלייה והיא גבוהה מזו המוכרת לנו ממדינות מפותחות אחרות. בלי חברה בריאה אין כלכלה יציבה ולכן יעדים מקרו-חברתיים שייכים למיכלול הנושאים אליהם צריכה הממשלה להתייחס היום.

 

¦

לשתי מטרות מרכזיות אלה - המטרה המקרו-כלכלית: צמיחה מתמשכת של המיגזר העסקי, והמטרה המקרו-חברתית:  צימצום מימדי העוני - יש מכנה משותף, והוא הגדלת שיעור התעסוקה. זאת, משום שהוא תורם לצמיחה באמצעות רפורמות בשוק העבודה; תורם לצימצום מימדי העוני, משום שתחולת העוני מצטמצמת באופן דרמטי עם עליית מספר המפרנסים במשפחה. הגדלת שיעור התעסוקה הוא, לכן, יעד אשר ראוי לטרוח על השגתו.

 

¦

בין המטרה המקרו-כלכלית של צמיחה מתמשכת לבין המטרה המקרו–חברתית של צימצום מימדי העוני יכולה להיות גם סתירה כאשר: מצד אחד, צימצום מימדי העוני מחייב הגדלה מסויימת של הוצאות הממשלה והוצאות הנובעות מויתור על מסים, או מהחזר מסים; מהצד האחר, הצמיחה באמצעות המיגזר העסקי מחייבת את ההיפך, במגמה לחזור לתוואי יורד של גרעון וחוב של הממשלה. הדרך ליישוב סתירה זו היא ע"י דבקות ביעד אותו אימצה הממשלה בתקציב 2004 לגבי הוצאותיה -  הגבלת הגידול בהוצאות הממשל ל-1 אחוז בשנה במחצית השנייה של העשור - ושנוי בסדר העדיפויות בהוצאות הממשלה. למשל: שנויים מיבניים חוסכי הוצאות במתן שירותים ממשלתיים; שיפור בסיסי המידע לגבי מבחן ההכנסה ומבחן כושר התעסוקה, לצורך קבלת קצבאות מהממשלה; צמצום יחסי של הוצאות הביטחון על רקע השנויים הגאו-פוליטיים; צמצום מירבי של מנגנונים אוטומטיים לגידול בהוצאות הממשלה (הצמדות של קצבאות, זחילות שכר).

 

¦

את היעד המקרו–כלכלי של צמיחה מתמשכת באמצעות המיגזר העסקי, והיעד המקרו–חברתי של צימצום ממדי העוני, יש להשיג באמצעים הבאים:

¦

 

מדיניות תקציבית שנתית, עד לסוף העשור, הקובעת לה כמטרות: ירידת שיעור החוב של הממשלה, יחסית לתוצר, לפחות לשיעור שכבר הגענו אליו בסוף העשור הקודם, לכ- 90%, כאשר תהליך הירידה אמור להימשך גם לאחר מכן, עד שנגיע לשיעור דומה לממוצע המקובל כנורמה בעולם המפותח, דהיינו 60%; ירידה זו צריכה להיות כרוכה גם בירידה של שיעור הוצאות הממשלה ובשינוי הרכב ההכנסות ממסים.

 

-

היפוך מגמת ההשקעות במשק, הנמצאת בירידה כבר שנים רבות: צמצום החוב הממשלתי, אשר יְפנה מקורות למימון ההשקעות של המגזר העסקי, יוריד את הריבית לטווח ארוך במשק, ובכך יאפשר גם שמירה על ריבית נמוכה לטווח קצר; התארגנות מיוחדת למימוש גידול של 25% בהשקעות בתשתיות, הן במישרין מתקציב הממשלה ע"י שינוי בסדר העדיפויות של ההוצאה הממשלתית, ובעיקר באמצעות חברות עסקיות, ממשלתיות ופרטיות; שינויים מבניים בשווקים הפיננסיים להגברת התחרותיות של הענף, בהם עוסק היום צוות בראשות מנכ"ל משרד האוצר.

 

-

סגירת הפער בשיעור התעסוקה, בין ישראל לממוצע ה-OECD: הקטנת התמריצים להישאר מחוץ למעגל העבודה; הרחבה משמעותית של תוכניות להשמת בלתי-מועסקים בעבודה, תוך שיפור במבחן התעסוקה; מס הכנסה שלילי לבעלי שכר נמוך; צמצום מספר העובדים הזרים, בעיקר באמצעים כלכליים המשווים את עלות ההעסקה של העובד הזר לזו של עובד ישראלי; פיתוח שרותים והשקעות המקלים על יציאה לעבודה ומקרבים את הפריפריה למרכז; סיוע אפקטיבי לעסקים קטנים ובינוניים, תוך תשומת לב מיוחדת למערך הליווי הניהולי של העסק; והרחבת ההשקעות בחינוך, באזורים ובאוכלוסיות, בהם שיעור התעסוקה נמוך במיוחד.

 

-

צמצום מימדי העוני, ולא פחות חשוב – פער העוני (המרחק בין ההכנסה הממוצעת של העניים לבין קו העוני): הגדלה מתמדת של שיעור התעסוקה, על פי האמור לעיל; בעדיפות גבוהה – יצירת מאגר מידע אשר יאפשר ביצוע יעיל של מבחני הכנסה לצורך הענקת קיצבאות, רק לאלה הזקוקים לכך ובשיעור המתאים; במקביל – הגדרת קו עוני גם במונחי צרכים, לצד ההגדרה היחסית המקובלת היום. הגדרה זו דרושה כדי לשמש אמת-מידה לשיעור תמיכת הממשלה במעוטי היכולת שאינם יכולים לעבוד; והגדלת השלמת ההכנסה לקשישים עניים כאשר ניתן יהיה לבסס אותה על מבחן הכנסה, ומבחן צרכים, אמין ומלא. ראוי היה להציג את החומר לדיון בישיבת הממשלה הבאה על תקציב 2005, המוקדש למיצרפים התקציביים ולשינויים המיבניים, בצורה המקשרת בין ההחלטות הנדרשות של הממשלה לבין יעדי המשק ואמצעי המדיניות המופעלים להשגתם. בכל מקרה, יש לקבוע כיעד לאומי את סגירת הפער בשיעור התעסוקה, ביננו לבין הממוצע בעולם. השגתו תוליך אותנו כיברת דרך ארוכה לא רק להאצת הצמיחה אלא גם לצמצום משמעותי של מימדי העוני.

-


​