תשלומי הריבית על החוב הממשלתי בישראל
על פי ההגדרה המקובלת בעולם
על פי ההגדרה המקובלת בעולם
משקל תשלומי הריבית על החוב הממשלתי בישראל, על פי ההגדרה המקובלת בעולם, הגיע ב- 1999 ל- 6.4 אחוזי תוצר – לעומת 5.1%, על פי ההגדרה המקובלת בישראל, ולעומת השיעור השורר במשקים המפותחים: 2.9 אחוזי תוצר, בממוצע.
משקל תשלומי הריבית על החוב הממשלתי בישראל, על פי ההגדרה המקובלת בעולם, הגיע ב- 1999 ל-16% מהוצאות הממשלה, לעומת 12.7%, על פי ההגדרה המקובלת בישראל.
בעידן הגלובליזציה הכלכלית, חשוב שההגדרה המקובלת בעולם לגבי תשלומי הריבית על החוב הממשלתי תאומץ גם בישראל, על מנת להגביר את שקיפות הנתונים הכלכליים ולאפשר השוואתם עם נתונים על משקים אחרים בעולם.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי תשלומי הריבית על החוב הממשלתי - על פי ההגדרה המקובלת בעולם - הגיעו בשנת 1999 ל- 26.4 מיליארדי ש"ח - 6.4 אחוזי תוצר - לעומת 20.9 מיליארדי ש"ח - 5.1 אחוזי תוצר - על פי ההגדרה המקובלת בישראל.
במחלקה המוניטרית מסבירים, כי משקל תשלומי הריבית בתוצר - המהווה מדד לנטל החוב הממשלתי על המשק - מוגדר בישראל באופן שונה מהמקובל בעולם ולא מאפשר להשוותו עם משקים אחרים. על פי ההגדרה המקובלת בישראל, רק תשלומי הריבית הריאליים (תשלומי הריבית בניכוי האינפלציה) נלקחים בחשבון ואילו הפרשי ההצמדה על החוב - אשר 60% ממנו צמוד למדד - מוגדרים כחלק מיתרת הקרן של החוב. כמו כן, רק תשלומי הריבית הריאליים מוגדרים כהוצאה בתקציב הממשלה ולא הפרשי ההצמדה. לעומת זאת, על פי המקובל במשקים אחרים בעולם, תשלומי הריבית הנומינליים - תשלומי הריבית במלואם - נלקחים בחשבון כחלק מההוצאה התקציבית של הממשלה. מכאן, כי ההגדרה המיוחדת בישראל מטה כלפי מטה את נטל החוב בתוצר ואת הגדרת הוצאות הממשלה, יחסית לזה שמתקבל על פי ההגדרות הבינלאומיות. מאחר ומרבית החוב הממשלתי צמוד למדד, מדובר בהטיה כלפי מטה גדולה במיוחד. ראוי לציין, כי הודות להורדת האינפלציה האחרונה, ההבדל בין שתי ההגדרות הצטמצם ובשנת 1998 - בה שיעור האינפלציה הסתכם, כזכור, ב 8.6%- היה משקל תשלומי הריבית על החוב הממשלתי, על פי ההגדרה המקובלת בעולם, 11.5 אחוזי תוצר לעומת 5.5%, על פי ההגדרה המקובלת בישראל.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד , כי , נטל תשלומי הריבית על החוב הממשלתי בישראל - על פי ההגדרה המקובלת בעולם - שהיה, כאמור 6.4 אחוזי תוצר בשנת 1999 - גבוה משמעותית מזה השורר במדינות המפותחות (מדינות ה- OECD), בהן הוא הגיע ב- 1999 ל- %2.9 בממוצע - ובארה"ב ל- 2.8%, בגרמניה ל- 3.1%, ביפן ל- 1.3% ובצרפת ל 2.9%. פער גדול זה בין משקל תשלומי הריבית בישראל לזה של משקים מערביים אחרים נובע בעיקר מגודלו המשמעותי של החוב הממשלתי בישראל - 103 אחוזי תוצר בשנת 1999, לעומת 70% בממוצע במדינות המפותחות.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי תשלומי הריבית - על פי ההגדרה המקובלת בעולם - הגיעו ב- 1999 ל- 16% מההוצאה התקציבית של הממשלה, לעומת 12.7% בלבד - על פי ההגדרה המקובלת בישראל.
על מנת שהממשלה תוכל להקטין את החלק מהוצאותיה המיועד לתשלומי ריבית על החוב - שהוא קשיח בטווח הקצר - וכך להפנות מקורות נוספים לפעילויות חיונית - במיוחד הוצאות תומכות צמיחה כלכלית ובעלות חשיבות חברתית - וכן להפחתת נטל המס, יש לצמצם באופן מתמשך את הגירעון הממשלתי, תוך שמירה על אינפלציה נמוכה. מדיניות זו תביא בסופו של דבר לירידה בחוב הממשלתי וכן בתשלומי הריבית השוטפים עליו וכך תעניק גמישות נוספת למדיניות התקציבית של הממשלה.
עוד מציינים במחלקה המוניטרית, כי לאור השתלבותה הגוברת של ישראל בכלכלה העולמית, חשוב שההגדרה המקובלת בעולם לגבי תשלומי הריבית על החוב הממשלתי תאומץ גם בישראל. להגדרה זו השלכות על חישוב נטל תשלומי הריבית בתוצר, על חישוב הרכב הוצאות הממשלה, על היקף הוצאותיה וכן על חישוב הגירעון בתקציב. עקב החשיבות של נתונים כלכליים אלה בעיני המשקיעים הזרים בבואם לשקול את השקעותיהם בישראל - ובכלל זה, רכישת איגרות חוב של ממשלת ישראל, בארץ ובחו"ל - חשוב שפרסומם ייעשה בצורה שקופה ויאפשר השוואה בינלאומית נאותה.